So....

Losing me is easy—just take me for granted. Winning me? That takes fire, honesty, and a touch that knows what it’s doing. I don’t settle. I burn, or I walk….

מסתבר שלפני 10 שנים, פרסמתי את זה…

לא מעט עבר וקרא מאז אבל עדיין…. 

״

Life is short, break the rules, forgive quickly, kiss slowly, love truly, laugh uncontrollably, and never regret anything that made you smile. Twenty years from now, you will be more disappointed by the things you didn’t do than by the ones you did. So throw off the bowlines. Sail away from the safe harbor. Catch the trade winds in your sails. Explore. Dream. Discover.”

Mark Twain 

אז עוד 10 שנים?

אם אכנס לחיים שלך – זה לא יהיה על קצות האצבעות.

אבוא כמו סערה, אנשוב כמו הוריקן.

ארגיע אותך כמו סופה, אערסל אותך בין רעמים וברקים.

אלטף את הנשמה שלך, אגנוב את כל תשוקותיך,

אכנס אל תוך כל חלומותיך,

ואקשיב לכל שתיקה שבך.

ואל תפחד להתנשף,

להתרגש מכל מבט.

כי אין דרך אחרת …

רק כך.

רק זה ….

לדעתי טעיתי בשטיח

יש פצעים שלא נרפאים — הם שוקעים פנימה, שקטים, מחכים לרגע הנכון לחזור.

כל פעם הם מוצאים את אותה נקודה בדיוק, כאילו הזמן רק חידד את הדיוק, העמיק את הכאב.

יש שיעורים שהלב לא רוצה ללמוד. לא מתוך טיפשות, אלא מתוך טוהר.

יש נשמות שלא יודעות למדוד. הן לא יודעות לאהוב בקצת, לא יודעות לקחת בלי לתת, לא יודעות לשחק משחקים.

הן באות כמו שהן — מלאות, בוערות, חשופות.

וכשהן נופלות, זה לא כי היו עיוורות, אלא כי הן באמת האמינו.

בכל פעם מחדש.

כי יש לבבות שנבראו לתת — גם אם זה שובר אותן שוב ושוב…

התיישבתי לרגע על סף חיי,
והבטתי באנשים שעברו בהם ומילאו אותם.

היו בהם טובים, עדינים וגם כאלה שפגעו.
מכאן יכולתי להתבונן בהם ולחשוב –
כמה מהם הביאו לי שמחה גדולה,
וכמה אחרים ניצלו אותי ללא רחמים.

האם עליי להצטער על נוכחותם של האחרונים?
שהרי בזכותם למדתי
זהירות, שקר ובגידה…
והם היו שיעור שהעיר אותי מחלומותיי!

ישבתי שלווה, וכך ראיתי את התמונה כולה,
והבנתי שרק הטובים והכנים נותרו לצידי.
המבטים שנשאו אליי היו נקיים, אמיתיים,
ולא ראיתי עוד את פניהם של מי שאכזבו אותי.
נעמדתי, הושטתי את ידי אל האמת,
ובמצמוץ עין, השארתי מאחור את אלה שלא ראויים.

במבט ישר אל הדרך שנותרה לפניי,
אחזתי את עצמי ביד, צעדתי קדימה,
ואמרתי:
‘בואי, נמשיך יחד אל המחר…’

האם הוא באמת מבין ….