לפני 4 חודשים. יום רביעי, 24 בספטמבר 2025 בשעה 14:25
נכון שצעצועים נהדרים
עדיין רוצה את הזין שלו 🫦
וולא לא רגילה לזה, לא יכולה לשתף תמונה 😂
So....
Just becauseלפני 4 חודשים. יום רביעי, 24 בספטמבר 2025 בשעה 12:38
לפני 4 חודשים. יום שלישי, 23 בספטמבר 2025 בשעה 3:39
תקשיבו לי
אני, הזמרת בחצי הדרך
דברו עליי
לאהובים שלכם, לחברים שלכם
ספרו להם על הילדה עם העיניים השחורות ועל החלום המשוגע שלה
מה שאני רוצה זה לכתוב סיפורים שמגיעים עד אליכם
זה הכל
הנה, הנה, הנה, הנה – זו אני
הנה אני, גם אם חשופה, אני פוחדת, כן
הנה אני בתוך הרעש ובתוך השתיקה
תסתכלו עליי, או לפחות על מה שנשאר
תסתכלו עליי, לפני שאשנא את עצמי
מה כבר אגיד, שלשפתיים של אחרת לא יהיה לומר?
זה לא הרבה, אבל כל מה שיש לי אני מניחה כאן, הנה
הנה, הנה, הנה, הנה – זו אני
הנה אני, גם אם חשופה, זה הסוף
זה הפנים שלי, זה הצעקה שלי, הנה אני – tant pis
הנה, הנה, הנה, הנה – ממש כאן
החלום שלי, הרצון שלי, כמה שאני מתה על זה, כמה שאני צוחקת מזה
הנה אני בתוך הרעש ובתוך השתיקה
אל תלכו, אני מתחננת, הישארו עוד
זה אולי לא יציל אותי, לא
אבל בלעדיכם אני לא יודעת איך
תאהבו אותי כמו שאוהבים חבר שהולך לתמיד
אני רוצה שיאהבו אותי כי אני לא כל כך יודעת לאהוב את הקווים שלי
הנה, הנה, הנה, הנה – זו אני
הנה אני, גם אם חשופה, זה הסוף
הנה אני בתוך הרעש וגם בתוך הסערה
תסתכלו עליי סוף סוף, על העיניים ועל הידיים שלי
כל מה שיש לי נמצא כאן, זה הפנים שלי, זו הצעקה שלי
הנה אני, הנה אני, הנה אני
הנה, הנה, הנה, הנה
הנה
לפני 4 חודשים. יום שבת, 20 בספטמבר 2025 בשעה 12:40
השנה החדשה מתקרבת כמו גל שמבקש לשטוף הכול ולהשאיר אדמה חשופה, נקייה.
בכל שנה אני מגלה כמה כוח יש ברגע הזה – להיות שוב רכה כמו אדמה לחה, פתוחה לזרעים חדשים.
יש בתוכי נבט שמבקש לפרוץ החוצה. רעיון שהבשיל בשקט, חיכה, והגיע זמנו לנשום.
אני לא יודעת אם הוא יפרח ליער או יישאר פרח קטן, אבל אני יודעת שהוא נולד מתשוקה עזה לחדש, לגעת, לזוז.
ראש השנה בשבילי הוא לא רק סימן בלוח השנה, אלא נשיכה מתוקה בחיים – להעז לטעום טעם אחר, לתת ללב להוליך במקום ההיגיון.
אני מתחילה. כאן. עכשיו.
בתוך האוויר הצלול של סתיו מתערבבת התחלה שמרגישה כמו הבטחה, כמו חשמל מתחת לעור…
לפני 5 חודשים. יום שישי, 29 באוגוסט 2025 בשעה 17:00
זה לא המחוות הגדולות שמרפאות
וגם לא הקטנות
זה הרצף
החיוך שבא בלי סיבה
היד שנוגעת בדרך
זה יפה זה מרגש
אבל האמת
זה לא מה שמחזיק את האש בחיים
הרצון קיים גם בלעדיהם
התשוקה תמיד בוערת
כי יש כוח בלהדליק
בזה שמחולל חשק
בזה שעושה לרצות
לא בשביל נוחות
לא בשביל שליטה
זו אש זו רטט זו חיים
ובכל זאת יש גם רגעים אחרים
רגעים שבהם השקט הופך לבית
התרחקות בלי דרמה בלי רעש
לא בריחה אלא בחירה לשמור על הלב
השתיקה לא שופטת
לא מכבידה
רק מחבקת
חיבוק אחד והוא משנה הכל
כמה שניות והגוף נפתח
עשרים שניות והלב נרגע
דקה שלמה והעולם עוצר
נשימה מול נשימה
פעימה מול פעימה
תרופה פשוטה
חינמית זמינה תמיד
זה המשחק
בין תשוקה לשקט
בין מרחק לקרבה
בין האש שמדליקה
לבין החיבוק שמרפא
ומי שמבין מרגיש
ומי שלא ממילא לא יבין…
לפני 5 חודשים. יום שלישי, 26 באוגוסט 2025 בשעה 2:44
לפני 6 חודשים. יום שבת, 16 באוגוסט 2025 בשעה 15:46
איזה אושר ,להיות מוקפות בכל אותם “ג׳נטלמנים” מאירי פנים כאן בכלוב.
הרי זו תזכורת חיה לשיעור העתיק: כמה מלים קלות כנוצה מסוגלות להישמע כמשקל זהב, וכמה הבטחות ריקות יכולות להתעטף בהוד פואטי.
בסופו של דבר, זה טבעו של העולם – בני אדם נמשכים לאשליה יותר מאשר לאמת, ובמיוחד כאשר האשליה נושאת חליפה ומילים יפות. אולי זו הסיבה שעלינו לשמוח בצניעות: לא במה שנאמר לנו, אלא ביכולתנו לראות דרך המסכה, ולחייך בציניות שלווה, כמו פילוסוף שמביט מהצד על מחזה שחוזר על עצמו מאז ומעולם
בתמונה :אשליה של נסיכה
לפני 6 חודשים. יום חמישי, 24 ביולי 2025 בשעה 14:23
לא שם אבל לא כאן גם,…
באמת די
לפני 7 חודשים. יום חמישי, 17 ביולי 2025 בשעה 15:46
בהתחלה זה ריק…
ריק כואב, מהסוג הזה שמושך מבפנים.
ואז הגוף מתרגל.
לא כי קל יותר — פשוט כי אין ...
הריק לא מתמלא.
מנסים. זזים. נוגעים.
עושים כאילו.
אבל בפנים – שורף.
השאלות לא עוזבות:
מה אם? למה? אולי?
והזמן, כמו תמיד, עובר.
השקט פוגע, מעליב ואז מרגיע, עוטף
והלב לומד לחיות עם הכאב.
ולפעמים אפילו מאמין
שבחר נכון.
שזה מה שהיה חייב להיות.
רק הלילות עוד זוכרים אחרת…
לפני 9 חודשים. יום חמישי, 24 באפריל 2025 בשעה 14:34
הצורך הזה להכאיב לעצמי בשקט, כמעט בעונג… אולי זה בדיוק מה שמכנים מזוכיזם.
הכאב שמתמזג עם התשוקה, עם תחושת שליטה רגעית בגוף ובלב… כאילו שם, בתוך הפציעה, אני מרגישה הכי חיה…