הרוח והחושך ומים
זוכרים מליל אתמול את צעדך
הקצף שמחה את עקבותיך
יודע שהיית כאן לבדך
אני כעיור אחריך הולך
רוח בחושך נושקת לפני המים
שוב לא יאיר אלי בחוף בעוברך
צחוקהחבצלת בשחורשערך
המים והרוח והחושך
אמרו לי שעברת כאן יחפה
מדוע לא הייתי כאן ללחוש לך
חכי לי, נעצבת ויפה
אני כעיוור אחריך הולך
רוח בחושך נושקת לפני המים
שוב לא יאיר אלי בחוף בעוברך
צחורהחבצלת בשחורשערך
החושך והמים והרוח
עונים לי בחידה שאין לה סוף
הו מה הם הקולות אשר קראו לך
בלילה בלי ירח אל החוף
אני כעיור אחריך הולך
רוח בחושך נושקת לפני המים
שוב לא יאיר אלי בחוף בעוברך
צחוק החבצלת בשחור שערך
קניתי אתמול את הדיסק של שלשיית גשר הירקון "אהבה ראשונה" (יש לי חולשה למה שנקרא "שירי ארץ ישראל"). השיר הזה, בעצם כל הדיסק הזה, ההקלטות הישנות האלה, מזכירים לי את ימי שבת בבוקר בילדותי(גיל 4-10), הייתי בא למיטה של ההורים שב"ד היו עסוקים בקריאה באותו זמן, היינו שומעים את השירים היפים האלה ואת התוכנית של המערכונים, אחת התקופות היחידות שזכורות לי שהייתי באמת מאושר ומלא שמחת חיים ילדותית. אני מנסה לזכור מתי הפכתי כל כך ציני? מתי כל כך חשדן ומופנם? והאם זה היה חלק מתהליך שעבר על כל המשפחה ואני פשוט הושפעתי ממנו, כי אני לא רואה כל סיבה אובייקטיבית לזה שזה קרה.
לפני 18 שנים. 4 בפברואר 2006 בשעה 8:03