דברי ימי מנזר

"ל?מ??ד?נ?י, א?ל?ה?י, ב??ר?ך ו?ה?ת?פ??ל??ל
ע?ל סו?ד ע?ל?ה ק?מ?ל, ע?ל נ?ג?ה? פ??ר?י ב??ש??ל,
ע?ל ה?ח?רו?ת ה?ז??את: ל?ר?או?ת, ל?חו?ש?, ל?נ?ש??ם,
ל?ד?ע?ת, ל?י?ח?ל, ל?ה?כ??ש??ל."
מתוך שירי סוף הדרך - לאה גולדברג

הימים לא קלים והלילות אפילו פחות, אני עובד קשה מידיי ובתחושה שאני לא מספיק את כל מה שאני אמור לעשות. המבקר הפנימי שלי עובד שעות נוספות ולאמר את האמת, אני פשוט מותש.
זו הייתה שנה קשה ודברים לא בדיוק קרו כפי שרציתי...אפילו לא קרוב. ואני מחכה כבר יותר מידיי זמן לשינוי, או אפילו להקלה מסויימת בכאב ובעומס והיא לא באה.

"ע?ל ה?ח?רו?ת ה?ז??את: ל?ר?או?ת, ל?חו?ש?, ל?נ?ש??ם,
ל?ד?ע?ת, ל?י?ח?ל, ל?ה?כ??ש??ל"
גם הכישלון וגם הכאב יוצרים אותי, ואני יוצר מהם, החירות להכשל, אומר שהייתה לי את החרות לעשות, וכן, לפעמים ואולי לעיתים קרובות ממה שהייתי רוצה גם להכשל תוך כדי, אבל לפחות עשיתי ו/או ניסיתי. כל כישלון, כל קושי, כל מאבק, כל צלקת מעצבים אותי, מעטרים אותי בגלדים היפים שהם מי שאני היום. לפעמים אני שוכח שבסך בכל אני אוהב לחיות, אני אוהב לנשום את האוויר הלח אחרי הגשם, להסתובב בלילה בעיר בשעות שהיא ריקה, או סתם לשכב על הדשא ולהסתכל על עננים.
כשאתה חוזר הביתה ב-22:00 קשה לזכור את כל אלה, אבל הם שם והם שלי ולרשותי...