סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברי ימי מנזר

"Since then, at an uncertain hour,
That agony returns, And till my ghastly tale is told
This heart within me burns."

S.T Coleridge "The Rime of the Anciant Mariner"
לפני 18 שנים. 13 בפברואר 2006 בשעה 20:44

באמצע פקק תנועה (שהדבר האחרון שהיה בו זה תנועה), התבשל אצלי משהו שיצא החוצה כצעקה בת כ-10 דקות.
תקופה כל כך ארוכה של כאב שהצטבר והתפרץ באחד הימים היותר מעצבנים שהיו לי בזמן האחרון (בין השאר גררו לי את האוטו ונתקעתי בחפיפה שארכה הרבה מעבר למה שהייתי אמור להקדיש לה, רק כדי לגלות שבגלל שהיא התארכה קיבלתי דו"ח נוסף). בסופו של דבר לא הספקתי שום דבר שבאמת הייתי אמור לעשות.
וכל היום היה גשם שכאילו היה רק על הראש שלי.
כל זה הביא לכך שבאמצע פקק תנועה ארור הייתי חייב להוציא את העצבים שלי על כל השנה וחצי האחרונות וכל מה שקרה בהן. מוזר שבסוף זה הדברים הבנלים שגורמים לנו להתפרק הכי בקלות, כנראה שבדברים החשובים באמת ידעתי שאין לי את הפריבילגיה להתפרק, אז בבנאלי נתפסתי לא מוכן.

כלומניקית - וזה מאד בנאלי, להתפס לא מוכן בבנאלי.
עכשיו הכל בסדר?
לפני 18 שנים
דפי. - יו אני כול כך מזדהה
אלו באמת הדברים הקטנים
לפני שנה וחצי בערך החלפתי מצעים וניסיתי להכניס את השמיכה לציפה נאבקתי בה המון עד שבסוף התיישבתי על המיטה והתחלתי לבכות
אמא שלי נכנסה ובבהלה שאלה מה קרה
עניתי בבכי תמרורים
"השמיכה לא נכנסת לציפה!!!"
פרויד היה מת על זה
לימים של טוב
דפי.
לפני 18 שנים
זיקית - אני שמחה שמתחילה לצאת לך הצעקה הזאת.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י