סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברי ימי מנזר

"Since then, at an uncertain hour,
That agony returns, And till my ghastly tale is told
This heart within me burns."

S.T Coleridge "The Rime of the Anciant Mariner"
לפני 17 שנים. 20 בפברואר 2007 בשעה 19:47

95% מהטלפונים שלי הם מדודה שלי (שמוציאה אותי מדעתי).
3% זה בענייני עבודה/סידורים וכאלה.
1% משפחה (פרט לדודה שלי, כאמור)
1% חברים.

לא, זה לא נכתב כדי שתתקשרו (אל תתקשרו!!! אין לי זמן לענות כרגע), סתם מבט עצוב על החיים שלי.

זיקית בדיחה - התקף לב, אולקוס, והתמוטטות עצבים יושבים ביחד בים. פתאום נכנס נזיר. מי יתבע ראשון?

(הוי, כמה סאב טקסטים).
לפני 17 שנים
monk - הסרטן!!
לפני 17 שנים
להבה חשופה -
מונק :))

אז ככה .. מממ . ואני חשבתי שאתה כבר מתחת לעץ האלון ... LOL

ערב טוב ורק טוב .!@!
לפני 17 שנים
monk - חי חי חי, כן אני עוד חי....זה השיר של סבא (שמת), שר אותו לאבא (שמת) והיום אני?
לפני 17 שנים
רוקדת ערומה בתאטרון רוסי - ו 0.1% שמתה עליך.
עוד קצת ואתה מאחורי זה! :)
לפני 17 שנים
monk - צר לי, מותק, הכנסתי אותך ל-1%
לפני 17 שנים
auditioner​(שולטת) - הצעה:
ואם אני אתקשר ואשמיע לך קולות של...
צרחות אימה או משהו כזה...
לאן זה ייכנס? לשונות?
לפני 17 שנים
monk - מה פתאום, זה נכנס ל"עבודה/סידורים וכאלה"
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י