קצת ממני

היא מתקשרת,
״אני יוצאת לאכול״
״לא את לא, תחכי עוד שעה ותאכלי כשאני יאכל.״
״טוב״
והופ היא שלי, כל צעד כל תזוזה, מתי תתקלח מתי תלך לישון, אם תיפגש עם חברים, אם תצא, מתי יצאה, מתי הגיעה, איך, הכל, נימוקים, סיבות, שאלות, בקשות, היא קשורה בלי חבל ואני ציפור דרור.
מתי שאומרת לה היא מאוננת לא משנה עם מי היא ואיפה היא תמצא דרך להיות לבד ולגמור בשבילי, איתי.
יש לה ״בעיות״, לא מוכנה שאחדור ולא מוכנה לאכול לידי... לא עשתה עם אף אחד/ת את שתי הדברים ובשבילי זה פסגת היעד.