רציתי להכנס לחדר לשבת על הרצפה במקום שזה הפסיק ולהמשיך משם.
שיזיין לי את הפה, הכי חזק שרוצה, שיתפוס מהשיער, שירדו הדמעות, שיהיו הבחילות, שלא אנשום.
שארגיש את האש שבו, שימצוץ אותי, ילקק, ישאב, ילעס, שיחנוק עד כמעט עילפון.
שיאמר לי ״תתהפכי... תרימי תתחת..״, שיהו ספנקים מטורפים שמשאירים סימן (שקיים עד עכשיו אגב...).
שישחק בי כאילו אני צעצוע חדש/ישן, כזה שהתגעגעו אליו.
רוצה לראות את העיניים הטורפות שלו...
רוצה את החיוך השובב, המרוצה...
רוצה גם לטרוף אותו בעצמי.
לנשוך בלי רגש, בלי מעצור..לשרוט לו את הגב והבטן... להשאיר חותם על גופו.
[רגש זה דבר מטומטם]
ישר, בלי שלום או מהמצב וזה...
שיהיה אש בלי לסדר מקום למדורה...
שנשתחרר לפני שמשחררים...
במקום זה ישבתי על המיטה ועשיתי את תסריט ה״לא מבינה מה הולך פה״...
מנסה להבין דברים שאולי בכלל לא קיימים...
בצורה מסויימת זה פה, ובצורה מסויימת זה כל כך שם...
המממ..
מתקרבים מתקרבים מתקרבים
מתרחקים מתקרבים מתרחקים
מתקרבים מתקרבים מתרחקים
מתרחקים מתקרבים מתרחקים
מתקרבים מתקרבים מתקרבים
מתקרבים מתרחקים מתרחקים
.מ ת ר ח ק י ם.
ובכל צעד ריצוף אחר...
