יש את הרגע הזה שבו את יודעת שהחיוך שלך אחר עם כל הודעה, או עם כל צלצול כשהשם שלו על הצג.. שכשמתעוררת חושבת מה עשה הלילה.. ומקווה ממש חזק שגם הוא חשב עליך תוך כדי.. שגם הוא מחכה להודעות שלך ולצלצול ממך.. שגם הוא מרגיש... מתחיל...
מגלה שכן :)
כשאת נזכרת בו כשקורה משהו סתמי בשגרה ואת צוחקת או מחייכת, כשהוא שולח הודעה שאומרת שגם לו זה קרה ממש עכשיו, משהו סתמי שהזכיר אותך :)
זה הרגע, אגב, זה השלב... זה הזמן שבו אפשר לנתק בלי כאב ועם הרבה חיוך, זכרונות מתוקים בלי צביטה... בלי סבל.
אז למה ממשיכים?
אולי כי זה נעים, כל כך נעים שהכל נראה יפה לפתע, אולי כי לא מאמינים שיכול להיות גרוע... אולי כי יש אמונה שזה ישאר לנצח ואולי בכלל כי כולנו מכורים למתוקים וזה כל כך כל כך פאקינג מתוק.
אבל אז!!!!!
הלב הטיפש לוקח אותך צעד קדימה!!
טיפש!
טיפשות ממש!
צעד אחד ואת מאבדת חושים.
לא רואה כלום חוץ ממנו, מסכנת הכל.
לא מריחה כלום חוץ מריח הגוף שלו. המסחרר, המטריף.
לא שומעת כלום חוץ מאת הקול שלו שר את השירים ששמעתם יחד.
לא מרגישה כלום על גופך חוץ מאת הידיים שלו, הפה שלו, השיניים שלו, הזין שלו.
ובפה, בפה טעם גן עדן של הרוק שלו, של הגוף שלו.
עכשיו מפה... מפה זה מסובך..
כי אם הוא לא לקח איתך את הצעד ואת לבד... את סוג של סייכו מוצץ יחס... את מה שכתוב למעלה על התחלה נעימה את לוקחת ועושה קיצוני... סטייל ״מאמי הפתעה!!״ במעיל גשם ללא בגדים מתחת והוא מחרבן בשירותים בעבודה... לא. למען האנושות כולה לא. אל תעשי את זה... הודעות ברצף.. מדווחת לו על כל פיפס שעושה... כועסת על חוסר יחס... קנאית למראה שלו שרואה אותו יותר ממך! אהמ... אין סטייל ולא... זה לא קלאסה.
אבל אם לקח איתך את הצעד הניגון ממשיך, ואת נותת יחס ומקבלת עוד מלאאאא ממנו וזה נעים, זה כיף, מרגש... והוא רוצה אותך איתו ואף משתמש במילים כדי שתביני שהוא רוצה... והוא אומר את המילים האלה... ״אני אוהב אותך״ ועוד מלא... כאילו שיר נעים כל כך שאתה שמה על ריפיט כל יום כל היום. שוקעת בזה כאילו אין כלום מעבר אליו בכל העולם הזה. והוא בתוכך כל כך עמוק שאפילו כשלא יחד את מרגישה שהוא איתך, חושב עליך, אוהב אותך, רוצה אותך, שם, איתו...
אבל השיר הזה.. השיר בריפיט מתחיל לקבל שריטות.. ועוד שריטות.. ויש ריבים, ונפגעים..
את מתחילה לראות..
הריח נעלם..
הטעם...
היחס יורד...
תחילת הסוף...
יש נסיונות עלובים לעצירת הסוף הברור מאליו לכל צד אפשרי..
והשיר.. שרוט כולו... תקוע במילים הכי רעות, קופץ במילים הכי יפות..
והרי לך עוד שיר יפה שלא תשמעי לעולם וכל פעם שתזכרי הגוש הענק בגרון יעלה והדמעות יתחילו ליפול.
