קצת ממני

שיחת פון עם חברה:

היא: היי
אני: היי, נו? ענה לך?
היא: לא.
אני: אז לא יבוא היום?
היא: עד הערב הוא ימצא את ביצים שלו וישלח הודעה..
אני: היית איתו לא? יש ביצים?
היא: חחחח מפגרת!!
אני: טוב ככה הוא לא?
היא: כן, לוקח לו זמן אבל הוא תמיד עונה..

יש משחקים שהם כל כך מפגרים בבסיס שלהם שזה מטומטם!
מי שלח אחרון הודעה, מי צריך לשלוח אחרי פגישה, מי התקשר אחרון...
זה הכל יחס, כולם רוצים יחס..

אבל לקבל מבלי לתת?
אני נרקסיסטית ומבינה שכדי לקבל את היחס שרוצה צריכה לתת... עם כל הסובבים אותי ולא משנה מה הטייטל של זה...
מה הבעיה להרים את הפון ולכתוב ״היי מה המצב?״

לא באמת מבינה את זה... משחק האדישות באיחוד שיודעת מהמון שהלב כן קופץ אבל בכל זאת לא מחזירים... או את אלה שחושבים שעווווות מה לכתוב חזרה... תכתבו היי הכל טוב מה איתך או משהו בסגנון!!...

יכולה להעיד על עצמי שמעולם לא שחקתי שח מט באנשים, מעולם לא שינה לי מה יחשוב או תחשוב אם... תמיד זרקתי את המילים שרציתי, לא משנה לי מה המצב או איך מתנהל הקשר הספציפי, אם חושבת על הבן אדם מודיעה לו נוסח ״היי״ פשוט...

שונאת משחקי אגו!!
שונאת משחקי ״אני שלחתי אחרונה״
שונאת משחקי ״אני מתייחס יותר״
וכיוצא בזאת!

כל מה שמעניין אותי זה להוציא ושהסובבים אותי יוציאו.. אלי או עלי לא משנה העיקר להוציא...
כי אין טעם בלשמור בפנים, והכי שמחה בעולם כשיודעת שלא משנה מה טיב הקשר עדיין מרגישים חופשיים לפנות אלי ולפרוק ולהוציא או לשתף ולשמוח.

לשחרר הכל.
בלי מחסומים.
ספרים פתוחים, רק דפדפו..

מעיים בחוץ.