קצת ממני

לכלוכית לא תכיר נסיך ותהפוך לנסיכה...

ואם תאכלי תפוח רעיל באמצע היער את פשוט תמותי...

ויש מלא בנות במידת הנעל שלך אז גם אם תעמדי ותזרקי אותה על הפרצוף שלו הוא יחשוב שזאת מישהי אחרת ואיזה קטע... גם לה תהיה מידה 38.. 

ואם תכנסי לתרדמת העולם {A.K הממלכה} לא יהיה עצוב... כלום פשוט ימשיכו לחיות רגיל מותק ויש סיכוי גבוה שלא תתעוררי... והדביל שכל היום ינשק כדי להעיר אותך זה האח שמקלח אותך שם...

בחיים כמו בחיים... צריך לעמוד זקוף גם כשהכאפה נכנסת בך,

גם כשאת מבינה שעשית טעות,

גם כשהצעדים שלך לא מקובלים על הרוב, 

גם שהמעשים שלך לא מתקבלים על הרוב,

גם שהכל נראה חסר תקווה והיאוש מכה שוב,

זקוף זקוף... ראש למעלה... 

לפעמים בא לי להסביר, אבל מהר מאוד מוותרת..

לא חושבת שיש טעם, 

מי ששופט אותי לא רוצה הסברים, לו כבר יש פסק דין..

מי שלא שופט אותי פשוט מקבל אותי.

להצתדק מעולם לא היה הסטייל שלי...

*לכל השופטים... מי נתן לכם פטיש? מאיפה העוז לשבת בצד ולצקצק לי??*

"על טעויות משלמים"

נכון, ובתשלומים.

תשלום ראשון-הכרה בטעות

תשלום שני-נסיון לתקן

תשלום שלישי-בריחה מהטעות

תשלום רביעי-תיקון.

כל צעד הוא כואב, נפשית עד כדי פיזית.

טעויות לרוב עושים מתוך טפשות רגעית, עוורון, חוסר תשומת לב, לרצות את הסביבה ועוד ועוד.. 

החוכמה היא שהתיקון יעשה בהמון מחשבה ומבט קדימה, מבט רחוק למקרה הגרוע ביותר... 

לא צעד אחד... לא שתיים.. להסתכל קדימה ולתכנן מה רוצים ואיך לגרום לזה לקרות.

אני חיה את החיים שלי בדרך שלי.

משתדלת להותיר אחרי כמה שפחות הרס.

אבל גם ברעידת אדמה קטנה נופלת איזו תמונה.

אחרי ולפני הכל בן אדם, אישה, אמא... נסיכה.

יש לי מספיק על הראש, דעתכם על מעשי אינה חשובה למערכת.