שולח הודעה ומכשכשת בזנב כאילו שרק לי,
קורא ומיד נענת לו.
בלי טיפת מחשבה על השלכות, על איזה יום היום, על יכולה או לא, על מה יכול לקרות אם...
כל הדרך מחשבות, על מה שנאמר, על אם בכלל צריכה לומר, אין אויר.
מחוץ לבית שלו באוטו דופק מואץ וחם לי ממש, רוצה להניע ולהתקשר לומר שלא יכולה, מחליטה שלא משנה מה, אני את ההבטחות שלו לעצמו לא מקיימת לא לוקחת על עצמי.
לא יוזמת אבל לא מתנגדת.
יודעת שלא אצליח, שלא אתנגד.
שולחת ״אני בחוץ״.
עיניים לעיניים וירד לו, הוא לא שם, עבר לו, רואה הכל, נושמת.. ממשיכה. חנוקה.
אני כבר לא חלק מהחיים שלו והמופנם חזר... הא ודה... שיחה שכזאת.
דאנג׳ן 0_0 first time
בר.
פורנו.
קינקי פה ושם...
אהבתי :-)
שם בפומבי, במקום שלא חשבתי שארגיש שוב שלו, איתו, הייתי שלו, והוא עטף ולא עזב.
הרגשתי אותו איתי, כמעט שלי שוב, נגעתי וגם הוא בי.
ככה זה מרגיש להיות איתו,
עטופה, חדשה, מבריקה, מוגנת, שקופה.
אבל אסופה וכבר לא חשופה.
לא בטוחה בכמה זה טוב,
לא מספיק כדי לדעת כמה זה רע.
התגעגעתי לעטיפה החמה הזאת, לידיים,
לתחושת האש הבוערת הזו של חידושים,
לאור האין סופי שהוא מוציא ממני,
לתחושת הביטחון המלא הזה שהכל בסדר,
לעיניים שלו שרואות הכל.
הוא בתחילת דרכו במקומות שאני כבר שורדת בהם,
אני בתחילת דרכי במקומות שהוא כבר חי בהם.
כך שמשעמם לא יכול להיות.
אוספת את עצמי ומקבלת שכבר לא יקרה...
כבר לא חשופה.
