קצת ממני

אין פחדנית ממני, 

חייה חיי נוחות עם גבר שכבר מאסו המלחמות...

כבר שנים שיודעת שיחד לא נזדקן...

כבר שנים מחשבת את הדקה הנכונה לומר ביי..

ולמה?

כי אני מפחדת..

מפחדת שיצליח לקחת לי את הבנות, 

מפחדת שלא אצליח לדאוג לבנות כלכלית..

מפחדת מההסברים לכל המשפחה והחברים,

מפחדת שלא אצליח לפתח את עצמי יחד עם העובדה שאהיה אם חד הורית.

לא מפחדת מלהיות לבד, 

כל החישובים שלי נעשו יחד עם הידיעה הכל כך ברורה לי אז-

לא תהיה לי עוד זוגיות! 

אשן לבד ואתעורר לבד!

אבל!!

הדבר הזה נכנס לי לחיים... 

הדבר המרגיע הזה, המושלם.

פתאום מפחדת גם מזה,

מפחדת שאצטרך להעביר יום בחיי בלעדיה,

וכן מפחדת לעמוד מול כולם ולהסביר אני דו, 

ובחרתי בפוסי להמשך חיי...

להסביר לבנות שהיא יותר מחברה...

להתחיל חיים שברור לי שקל לא יהיה...

אבל היא תהיה.

פעם אמרו לי שביום שאתגבר על הפחדים שלי חיי יהיו מושלמים.

כי רק אז אדע שהשחור הוא בעצם אפור בהיר... 

שהסערה הצפוייה היא בעצם טיפטוף קל..

שרעידת האדמה הענקית היא סה״כ 2.4 בסולם זובי...

עד אז, עד ליום אחד, 

אני פחדנית.