Old man's diary

כמעט חודש לתוך המלחמה 

והחשק מתחיל לחזור 

אני רוצה לשחק

לפרק לחתיכות

לחנוק

גוונים בהירים

גוונים כהים

אני רוצה מבט בעיניים

אני רוצה לכלוך

טינופת

רוק

חבלים

חוסר אונים

צ'ופסטיקס על הפטמות

צ'ופסטיקס על הלשון

טפטופים

אני רוצה בכי

דמעות

טפטופים

אני רוצה לתת לך אורגזמה 

אני רוצה לתת לך אורגזמה?

אני רוצה שתתחנני 

לשים אותך במקום קטן

לשים אותך במקום מעצים

לתת לך נחת

לגרום לך להרגיש קטנה 

תרפיה

לגרום לך להרגיש כלום

אבל לתת לך את הכל

לגרום לך להרגיש שאת הכל

אבל לתת לך כלום

אני רוצה להרכיב אותך מחדש

בואי.

אני מרשה לעצמי

קצת דמיון חופשי

שנינו ביחד

את ואני

אבל את לא איתי

זה רק בראשי

שנינו ביחד

דמיון חופשי

תקופה כזו שהלב רוצה להתמלא וכך גם הנפש

ובינתיים, הנה אני

ג׳ון

עד שאני

מה שאני

שאוהב אותך

בנקודה שמתחיל בה יופי

את שקט

את שקט

בנקודה שמתחיל בה יופי

ארבע או אפילו חמש שנים אחורה, הכרתי את קיד

היא הייתה מהממת, אחת כזו שקשה לא לשים לב אליה ועין עליה, ברחוב או בכל מקום שרק תהיה.

קיד היא אולי הבחורה הכי סוטה שהכרתי אי פעם עם חיוך ממיס וקול מתוק 

ידעתי דרך חברים משותפים שהיא בדסמית, התחלתי איתה באינסטגרם והופ, לקח זמן, אבל קיד שלי.

מפה לשם, כתבתי עליה פוסט סוטה במיוחד ושוטטות בבלוג שלה גרמה לי להיזכר בעוד כמה סיפורים שלנו

ארבעה חודשים יצאנו בסה״כ ופתאום נחתה עליי בחזרה המחשבה שבאמת אהבתי אותה וכנראה שאיכשהו המוח שלי ניסה להדחיק את הקשר הזה, אבל יש המון דברים שלעולם לא אשכח… וזה אחד מהם:

דברים מהפה של קיד

הוא היה מכניס אותי למצב בן, בכוונה. בלי שביקשתי או רציתי בכלל, להיפך. זה קשה לי מאוד להיות במצב הזה, בטח לאורך זמן. הג'נדר דיספוריה מחריפה עם הזמן.
אבל הוא היה יודע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ כדי שזה יקרה. יודע כמה חשוף אני שם. כמה פגיע מנטאלית.
איתו הייתי בן, באמת, כמו שלא הייתי אף פעם. כל הזמן כמעט. זה הדליק אותו יותר מדי.

כמה משחק מנטאלי הוא עשה לי סביב הג'נדר שלי. הנקודה הכי הכי רגישה אצלי. מבטל לי את איבר המין. או גורם לי להרגיש באמת שיש שם משהו אחר. או מתעלם מהרצון שלי שיתעלם. משחק מנטאלי אין סופי. מהסוג הכי עמוק שיש.
זה היה מדהים וקשה נורא בו זמנית.

מday one הוא היה קורא לי רק "קידו", או בקיצור "קיד". גם "בייבי בוי". לעולם לא בשם שלי, בינינו. ולעולם רק בלשון בן. אלא אם כן הוא כועס עליי. זה עשה לי התניה מטורפת במח. ברגע שהוא היה אומר את השם שלי, האמיתי, הייתי מתכווצת. לא אוהבת לשמוע אותו ממנו. כנ"ל כשהיה קורא לי בלשון בת, בינינו.

הוא היה "מייבש" אותי הרבה. גורם לי להגיע לקצה. להתחנן. והרבה. הו כמה התחננתי.

הוא היה שם אותי בפוזיציות קשות. כמעט כל פעם.

בפינה, עירום על הרצפה הקרה בחורף, עם תחתונים שלו על הראש. סופר לי דקות ארוכות. אסור לי לדבר או לזוז ואני עם הראש שלי שבוער. ורק בסופן מגיע לי לקבל חום ואהבה.
לשכב ליד הקיר, בקצה המיטה, כל הלילה, לבד עם המחשבות, אם לא התנהגתי יפה.

——————————————-

דרך קיד למדתי המון על עצמי. למדתי גם שאפשר לבטל איבר מין נשי ולעשות אהבה רק דרך הטוסיק.

תודה על היכרות ועל קשר מופלא, לא חושב שאמרתי לך את זה אי פעם.

מאחל להגשים את עצמי גם השנה

סופ״ש במדבר מתחיל

אני רוצה לקחת אותך בידיים שלי

לקמט, למתוח ולעצב מחדש

לפי הצרכים שלי שהם בינינו, גם הצרכים שלך, אבל הפוך.

אני רוצה שתתפרקי בדמעות, 

של תסכול

של כאב

של סבל

אבל בינינו, הן של אושר, של ספייס, של גן עדן.

אני רוצה לסרק לך את השיער,

להסתכל לך בעיניים היפות, לנשק אותן ולהיות גאה בבובה שלי.

אני אלביש אותך, כי את צריכה להיות בעטיפה יפה 

אני אקלף אותך, שם תהיי עוד יותר יפה.

אני רוצה לנשום את חום גופך, אני יודע שאת כבר בדרכי אלי

כמה טוב לחשוב ככה, אל תאחרי מדי אלי. 

את תתני לי שקט בתוך כל הרעש

אני אומר לך שאני אוהב אותך

ואז אני אבכה, כי מצאתי את שאהבה נפשי.

אם הייתה תחרות כזו "מיס צומי", שבה כל מדינה הייתה שולחת את נציגת זונת הצומי שלה להתחרות על התואר - היא לבטח הייתה קוטפת אותו.

לכן, לא הייתי מופתע כשהיא שלחה לי הודעה.

"שמעתי מרסדס בנד וניל יאנג ואז חשבתי עליך ורציתי לבדוק שהכל טוב איתך"

הרי זה היה לי ברור שהיא עדיין עוקבת הדוקה של הבלוג שלי, מיס פ'. 

And yet, לא כעסתי.

לא כעסתי על זה שהיא יצרה קשר בפעם המיליון, הרי מיס צומי צריכה כל הזמן לדעת שהיא עדיין שם.

שהחותמת שלה עדיין במחשבות שלי

שהריח שלה עדיין באף שלי

והטעם שלה עדיין על קצה הלשון שלי

שהיא המציצה הכי טובה לזין שלי

שהיא הזיון הכי טוב שהיה לי

ושהיא הזונה הכי גדולה בהיסטוריה.

האמת, יושב עליה יפה התואר הזה.

לא חשבתי שיש מישהי שהיא יותר זונה של תשומת לב ממני, עד שהכרתי אותה.

אז אמרתי לה להתקשר, שיחה כזו שחוצה יבשות.

נתתי לה את מה שהיא רוצה, את מה שהיא צריכה בשביל להתקיים.

נתתי לה.

היא בטח חשבה לעצמה "הלוואי והוא היה יכול לתת לי יותר"

הלוואי והייתי יכול לתת לה יותר.

אז הנה גיף.

מאחד שגם יודע להיות זונת צומי, ואולי גם היה קוטף איזה תואר או שניים.

אני רואה בה פנטזיה 

היא זונת צמרת ואני לקוח

היא תבוא עטופה בבגדים שאומר לה ללבוש 

בניחוח בושם שמסתיר את כל הליבה, כמשל היה קליפה.

אני אקלף אותה לאט ובעדינות.

היא תלמד להיכנס לחדר כמו שחקנית שעולה על במה.

היא מחפשת ריגוש, כך גם אני.

היא נותנת לי את מה שאני רוצה, עמוק בפנים אני יודע שזה גם מה שהיא רוצה.

מטונפת. 

אני יודע בדיוק מה לומר

היא תדע מתי לחייך ואיך לגעת

אני קונה אשליה והיא מוכרת את עצמה

לפעמים אני שואל

מי כאן השבוי האמיתי, אני או היא?

ומה זה בכלל משנה? אנחנו רואים פנטזיה.

וכשהמסך ירד, היא תשאר לבדה עם השקט ותתהה לעצמה

האם יום אחד מישהו יראה אותי בלי התפאורה, בלי המסיכות, ויאהב את מה שנשאר.

זה היה עוד ערב יום שישי ואני על איילון צפון בדיוק יורד למחלף רוקח בדרך לארוחת ערב אצל זוג חברים

באוטו מתנגן Somebody To Love בהרמוניה שרק פרדי מרקורי ידע לייצר

ואז אני נזכר בפ'

האמת, זה לא מפתיע אותי שהיא עלתה לי לראש

אני חושב עליה הרבה 

כשלוקחים לך משהו באמצע החיים בלי שום אפשרות להיפרד, המעגל לא נסגר

אני הרבה פעמים מדמה את זה למוות בפתאומיות

Fast backward של חמש שנים

הכרנו בסגר של הקורונה דרך הקיופיד

איך שהיא פתחה לי את הדלת של הבית, אני התאהבתי ממבט ראשון בחיוך האלוהי ששובה לבבות.

תוסיפו לזה עיניים כחולות, שיער בלונדיני, עור בהיר, אופי של רוקסטאר וקול של זמרת שלא מביישת מקום ראשון במצעד השנתי ואתם באול אין לפני הפלופ

פ׳ היא בת יחידה למשפחה עשירה, יש לה מאמי ודאדי אישיוז והיא ביסקסואלית 

עברו הימים ונהיינו זוג

זוג יפה, כזה שמסובב מבטים ברחוב

פ' הייתה קינקית, אני והיא לא הבנו עד כמה 

צירפנו, התחלפנו, צילמנו את עצמנו, בכינו מאושר באורגזמות ועשינו חיים משוגעים

ומעבר לזה, היה עומק והיינו יכולים לדבר שעות על גבי שעות

בנוסף היא גם ידעה על הכלוב ועל הפרופיל שלי כאן וכמובן שקראה את הבלוג שלי

היא ידעה אצלי דברים שלא שיתפתי לאיש

זה היה הדדי. הרגשנו אחד את השניה.

ובאותה נשימה לי ולפ' היה המון רעל, שקרים ואובססיה בקשר

פ' טסה לאמריקה ומאז לא חזרה.

אבל בכל פעם שאני נזכר בפ', אני מעדיף לזכור את הדברים האלה, הטובים.

היום אני במקום אחר, אבל לפעמים.. רק לפעמים, הייתי רוצה את הפרח הזה בחזרה