אם הייתה תחרות כזו "מיס צומי", שבה כל מדינה הייתה שולחת את נציגת זונת הצומי שלה להתחרות על התואר - היא לבטח הייתה קוטפת אותו.
לכן, לא הייתי מופתע כשהיא שלחה לי הודעה.
"שמעתי מרסדס בנד וניל יאנג ואז חשבתי עליך ורציתי לבדוק שהכל טוב איתך"
הרי זה היה לי ברור שהיא עדיין עוקבת הדוקה של הבלוג שלי, מיס פ'.
And yet, לא כעסתי.
לא כעסתי על זה שהיא יצרה קשר בפעם המיליון, הרי מיס צומי צריכה כל הזמן לדעת שהיא עדיין שם.
שהחותמת שלה עדיין במחשבות שלי
שהריח שלה עדיין באף שלי
והטעם שלה עדיין על קצה הלשון שלי
שהיא המציצה הכי טובה לזין שלי
שהיא הזיון הכי טוב שהיה לי
ושהיא הזונה הכי גדולה בהיסטוריה.
האמת, יושב עליה יפה התואר הזה.
לא חשבתי שיש מישהי שהיא יותר זונה של תשומת לב ממני, עד שהכרתי אותה.
אז אמרתי לה להתקשר, שיחה כזו שחוצה יבשות.
נתתי לה את מה שהיא רוצה, את מה שהיא צריכה בשביל להתקיים.
נתתי לה.
היא בטח חשבה לעצמה "הלוואי והוא היה יכול לתת לי יותר"
הלוואי והייתי יכול לתת לה יותר.
אז הנה גיף.
מאחד שגם יודע להיות זונת צומי, ואולי גם היה קוטף איזה תואר או שניים.