והפעם בפינתנו "דברים שכיף להיזכר בהם בשתיים וחצי בלילה כשהנבוט בתחתונים מפריע להירדם" - אלכס. חיילת שלי לשעבר בצבא, רוסיה קטנה וברונטית עם חזה קטנטן וגוף של נערה ממגזין חוקי בקושי. מטורפת אמיתית, בלי תעודות רק כי היא עוד לא הלכה לאיבחון.
מכירים את האישה האולטימטיבית? ליידי בחוץ, אישה במטבח וזונה במיטה? אלכס הייתה יותר מזה- זונה בחוץ, זונה במטבח וזונה במיטה, מאלה שלא מתביישות לשתף את החבר'ה בכמה בא להן זין, ובניגוד לילדות חולות צומי, היא באמת התכוונה לזה. היא הייתה חולת זין.
העובדה הזו דיי הספיקה לי כדי לרצות לארח אותה בדירה בכל פעם שמתחשק, כלומר תמיד, ולהפיק רווחים מהמתנה שהאל החנון והרחום העניק לה. לנו.
אלא מה, עמוק מתחת לשכבות המופקרוּת עדיין פעמה באלכס נפש אנושית רכה ועדינה, ועל יתרונותיה הייתי צריך לשלם. לא כמו שאתם חושבים - לשלם בתשומת לב ובבילויים. אה, אז זה כן יוצא כמו שאתם חושבים.
נגיע לעניין - הלילה הספציפי ההוא שעושה לי קשה מתחת לבטן היה ליל יוני חמים. מהלילות הראשונים בשנה שממש כיף להיות בחוץ בת"א, כשהרוח הקלילה והנעימה עוברת בליטוף בשיער ומפיחה חרמנות באנושות כולה. יצאנו לשחק פוּל עם עוד זוג חברים. אלכס דפקה הופעה שכולה דפוק אותי- מיני שחורה צמודה וגופיה אדומה קצרה שמשאירה בדיוק את הרווח הדרוש מהחצאית, מעין קולר קטן ושורת צמידים צפופה שדאגה להשאיר באוויר את ניצוץ הנעורים המטורף שלה.
הגענו לקפה נוגה ואלכס לא חיכתה שניה. כמו רוסיה שומרת מסורת שהישראליות קצת קילקלה אותה, הזמינה וודקה רד-בול.
"איזי, הא? לא רוצה לגרד אותך מהרצפה היום, וגם צריך לנצח אותם", אמרתי לה בטון הרגוע והסמכותי שהיא אהבה עוד מהצבא והנדתי במבטי לעבר הזוג. היא רק חייכה.
כעבור שתי כוסות וכמה כדורים (בכיסים של השולחן, כן?) אלכס התחילה להתנהג מוזר. מבטה ריחף והיא נשענה עליי יותר מכרגיל.
"את בסדר? לא שתית מספיק בשביל להימרח עליי ככה", עקצתי אותה.
"אנחנו ישנים אצלך, נכון?", היא שאלה והוסיפה בלי לחכות לתשובה, "אני חרמנית..."
חייכתי בסיפוק והמשכתי לשחק. הכנסתי שני כדורים. אלכס נדלקה.
"ממש עושה לי את זה גבר שיודע לשחק סנוקר", היא לחשה לי, מתעלמת באלגנטיות מהעובדה שאחד הכדורים היה הלבן.
"אני לא לובשת כלום מתחת", היא התגרתה, "סתם...חוטיני...אבל הוא כבר רטוב". זונה קטנה. היא מבקשת כ"כ יפה. משחק אחרון, אני משלם ועף מפה לטחון לה את הצורה.
חשבתי שבנסיעה חזרה היא תירגע. אז חשבתי.
אלכס נמרחה על המושב, עצמה עיניים והתחילה למלמל. מלוכלך.
"מאסטר, אני רוצה שתזיין אותי...בבקשה תזיין אותי...תקרע לי את הצורה". לך תנהג ככה.
ואם זה לא מספיק, בזווית העין קלטתי תזוזה, שברמזור האדום הראשון התברר לי שזו הייתה כף היד שלה שהיא התחילה להעביר בין רגליה, על הירכיים הפנימיות. בתזמון מושלם היא פקחה מעט את העיניים וזרקה לי מבט אפוף. חיוך. "אתה מת לדפוק אותי, הא?". ירוק. היא מנסה למשוך את היד שעל מוט ההילוכים. "אלכס, אנחנו עוד רגע בחניון" אני ספק מנסה להרגיע אותה ספק מבטיח.
עוד לפני שהספקתי לדומם מנוע שתי הידיים שלה כבר טיפלו בכפתורי הג'ינס שלי. היא הייתה שיכורה, זה היה מגושם. דוממתי, השענתי את הכיסא קצת אחורה ופניתי לעזור. "תן לי למצוץ, תכניס לי אותו עד הסוף", היא לא הייתה צריכה לחכות הרבה. כשקולות חניקה קצובים ברקע ורוק בכמויות הזויות נפלט מפיה, השתמשתי בראשה ובפיה כדי לגמור שלוש פעמים רצוף ולמלא את גרונה בזרע.
היא נרדמה בחיוך מסופק.