אני יושב לצידה וקורא אותה כותבת.
נזכר בסיטואציות דומות למתוארות על ידה, אותן חוויתי.
ניואנסים, משולבים על פי דמיוני או התנסויותיה.
מנסה לדחוק את גיבור העלילה הצידה
להתפנק במקומו
לענות במקומו
לרצות את מקומו.
מנסה להיזכר אם כשהייתי במקומי הרגשתי את אותן תחושות הצפות בי כשאני קורא אותה.
היה מדהים.
להתמזג עם אנחותיה המתגברות וזעקותיה הנובעות מתוך המעמקים. כמו חיה מוטרפת שניטרפת.
מתמלאת בעוצמות כמו חוויית טעימה ראשונה מעוגת אקלר ומתרוקנת בעוצמות מתנזלת קרם מסטרפונה, כמו נגיסה מתמשכת מאותה עוגה פאלית
פטאלית מדי
טוטאלית עלי.
גומע את הנאתה בהכנעה.
ובסוף, אנו נותנים לו את אחד השיעורים החשובים בזוגיות,
מתנה אישית מאיתנו וצידה לדרך הכוללים הקשבה, הכלה וויתור כדי שיוכל אף הוא להתעצם בלעדינו.
חופן את ירכיה בידי, מצמידה קרוב אל פניי המקרינות אושר ושוקע בתוך חיוכה.
התודות יגיעו בעיתן.