לפני 10 שנים. 25 במאי 2014 בשעה 4:57
ראיתי אותה.
קלטתי את המבט המתערפל, עין בעין.
וככל שנקפו הדקות מת הערפל מעייניה ופינה מקום לבהירות המוקרנת ולוחשת ״הגעתי הבייתה״.
עוצמתית ומעוררת השראה.
מאפשרת לי להיות שותף לרגע, לקחת חלק מאותה חוויה מלמדת.
להעריך איך אפשר להתנתק כאן ועכשיו, לצרור את כל המחשבות בקופסת סודות ולהניחה בצד, רחוק מספיק כדי שלא ירעישו.
היא שוקעת לשקט שלה ומתעצמת. נדמה שאף שאון הרחוב דועך ומעצים את הדממה. רק בראשי יש את התיקתוק הזה הטורדני.
חיוך ועיניים.
אני מחזיק לה יד מקובעת ומרגיש חיים ורוך.
היא כבר שם ואני הרחק. שואל את עצמי האם אפשרי המקום הזה לכל בר אדם או רק לברי מזל.