לפני 10 שנים. 21 ביולי 2014 בשעה 17:58
הכלל הזה צריך להיות מורחב ולהכליל גם מפגינים.
כאשר שירת הסירנה מהדהדת ומיתך עוד נספרים,
טוב יהיה אם תניחו את עט הביקורת לרגע
עד ייבש הדיו ממודעות האבל
עד יתקשו אותיות העופרת ורגבי האדמה
עד יחריש דומם קול השכול ונהיי הכאב.
אז בראש מושפל הביטו בענווה ובתודה כי נשמת חיים באפכם
ותאמרי את שעל ליבכם.
כי אז נקשיב ונחלוק ונתאחד ונבין את תפיסת עולמכם השונה,
ונכבד.
המוזות באתר הזה לרוב שותקות כי כך אמרו להן לעשות? טוב אז מותר כבר לספר.