מבבלגת לעצמי את השכל

נחזור ??
עוד לא החלטתי
בינתיים קוראת את עצמי לאחור ורואה איך שעטתי קדימה.
בחזקת החולשה.
שחיזקה.
אז נחזור לנוסחת ההשתפכות?
לילה,מוסיקה וילדה-אישה.
נראה.

צמאה נפשי.

למדתי
הבנתי
הפנמתי
כתבתי
הקאתי
כאבתי
בכיתי
צחקתי
לא ישנתי
ועכשיו
טסתי...

שבהם אני מגלה שאני ממש ילדה.
ילדה שזקוקה לאהבה,מפעילה מניפולציות ע"מ לזכות בתשומת לב
בתשומת לב שתזקק אותי ממניפולציות.

שוב עיגול??

תמיד בסוף חושבים על ההתחלה.

#
אני עיגול בכלל

יש ימים שאתה לוקח אותי בכף ידך ומניח אותי על ענן רך ואורירי
אני אוהבת את הימים האלו ,בעיקר כי אני מאוהבת בעצמי בימים האלו
יש ימים שאפרפרות מטשטשת לי את הגשם ושוטפת אותי בגלים קרים של רעד
יש ימים שהשמיים בהירים ויש אופק נשגב. שם אני מתפנה לעצמי. בעיקר.
כשחייתי לבד ראיתי את הקושי,ראיתי את האופי שבדופי.
כשאני חיה איתך,אני חיה אותך.
יש ימים שאני מתגעגעת ,לא יודעת למי,למה...
אליך? אליי?
יש ימים שהסוף הופך להתחלה,ויש ימים שהאור נאסף לזמן.
רק הנצח נותר כשהלב שלי דופק.
ימים של סחיטה עוברים עליי. רק האמת שורדת בי,כל השאר מתכלה.
הגב תפוס,העיניים יבשות,השפתיים ננשכות,הידיים כואבות.
היום החלטתי להתחפשש,להתחפש לעצמי בין הקירות והדפים ולהתמוגג,לערוג,להשתוקק .
לעצמי.
אני מסוגלת לשמוע את השקט.
רוצה להתרחק מהרעש
ולהתחבר.
שוב..
לעצמי.

ואחרי שלא כתבתי המון זמן
ובעיקר שההשראה לא ממש משגשגת מתוכי
לראות רייטינג של 75 קוראים
ממש מגרה לי את הסקרנות.

יש סיכוי לחשיפה של הקורא האנונימי?

גיליתי לך את הצד המזוכיסטי שלי
אתה בצד הנגדי של המראה גילית כמה אתה סאדיסט.
עדיין הרכות לא נפרדת ממך ואני עטופה ברשת של בטחון גם כשאני מנותקת מהקרקע.
חותם בי.

חתום.

שרציתי
לא רצה אותי
זה שלא רציתי
רצה אותי
אח"כ הגיע זה שרצה אותי
ואני רציתי אותו
אבל כנראה שתמיד ארצה את ההוא ש...
לא רצה אותי.
ככה .
הבלתי מושג גם בלתי מנוצח,
אין את מי לנצח בו
לכן הוא גם כאן לנצח.

הרוצחת של עצמי.

ואני מבינה את זה רק כשאני ממש,אבל ממש חולה

היא אמרה לי אתמול כבדרך אגב,מתוך סיפור שהיא סיפרה :
"את כ"כ רגישה,הכל מחלחל אלייך".

זה חילחל עמוק.
זה חילל לי את הלב במנגינת חליל.
זה עשה לי נעים.