מבבלגת לעצמי את השכל

אי אפשר להתחפש לנצח
בשביל זה יש את פורים,ואחרי ה"עד לא ידע"
יודעים את הכל.
הזמן מגלה תגליות גלויות שנסתרות לעיתים מן העין.

"כאיל תערוג על אפיקי מים
כן נפשי צמאה אליך אלוקים.
צמאה נפשי לאלוקים,לאל חי,מתי אבוא ואראה פני אלוקים.."

תיקון.

כאב מעיר לכאב
כאב מרפא פצע
סטירה יכולה להיות סתירה.

כאב עושה אותי חיה
חוסר תחושה ממתית אותי.
שכל
רגש
לב
מה זה חיים בכלל?
האם אני קיימת?
לא כשאני שיכורה.
אולי שם אני הכי.

שכל
רגש
לב.

עכשיו אני הולכת להשתין את הכאב לתוך האסלה.

מלחמה על השלם
מושגת דרך השלום
גם פרידות הן קרב נצחי ביננו לבין עצמנו
החלטות לא חייבות להיות מוחלטות
ועקרונות הם לא עיקר הדברים
בעיקר הטפל. או התפל. אין לי שמץ.

פגשתי אותי
בשקט.

רק להמשיך ללכת הלאה

עכברים אוכלים את הפירורים

בוקר

לוקחים אותי רחוק.
מציפים בי את מה שטבע.
האם יש דבר כזה?ציפה טובענית. מסתבר שחוקי הרגש נוגדים לעיתים לחוקי הטבע
אבל זה סתם זיון שכל של לילה . אם לומר את האמת.
להיות נאמן לאמת שלך זה לא תמיד קשה.
לרב זה קשה,המון הקשבה מתבקשת לראיית האמת.
נכון...
מה זה נכון?
נכונות לנוכחות.
נכון?
כן.
הוא רצה שאהיה אופטימית יותר,ניסיתי להסביר שאני אופטימית
בדרך האופטימלית שלי.
עכשיו אני אפטית.

הוא שאל שאלה הגיונית
תשובות יכולות להטעות לעיתים
לעת עתה השאלה היא התשובה
כי אין הגיון בכל הדברים
יש הגה שמוביל
והטסטר שם לי ברקס,אז לא עברתי טסט
את התיאוריה לקחתי בדילוגים.
בדיגדוגים.
גם הדגדגן הרגיש את זה
בדרך המדוגדגת שלו.
או שלי
או של אללה.

דמעות מסוגלות לייבש לעיתים
אז עדיף להשאיר אותן כבר בפנים
ולא על הפנים.

עכשיו אני לבד
עכשיו אני יחידה שמפוזרת לאלף כיוונים
בעיקר כיוון מזרח
אני סומכת על השמש שתתן לי את הכח להזריח את השקיעה.

שוברת שתיקה בשתיקתי
זו אחלה דרך להעביר את הדיבור
ומה בדבר הלב?
הוא עבד נרצע של השכל כרגע
נרצע ורצוץ
קצוץ דק.
סלט.
ואני שואלת מה בנוגע לסטלה?
הייתי נותנת הרבה עכשיו בשביל שאכטה שתעזור לי לטייל בנבכים.
אם כבר צונחים אז עדיף בחופשיות,לא?

מציאות .
גם ההזיה היא סוג של ..
מציאות.
גם מחשבה היא מציאות
לא כי אני עוקבת אחרי הקלישאה,אולי גם,אבל זה סיפור לשעות של יום,
בכל אופן
כשאני נמצאת אני מוצאת את מה שאבוד או את מה שבנמצא
תלוי איזה משקפיים מצב הרוח בוחר.

מזל שיש מוסיקה בעולם
מזל שיש אותך
מזל שיש גיטרה

שתחלחל דרך מיתר מתוח לתוך הנשימה ותוציא מנגינת חליל רעועה ומגמגמת.
ככה נשמתי למשך שבוע וחצי
ככה הייתי רוצה לנשום לאורך זמן
רק עם מקצה שיפורים מחוללים,כדי שזה גם יהיה נעים לאוזן.

ועכשיו כל שנותר לי הוא למצוא איזון
לעת מצוא.

בהצלחה

חיים יקרים.

ואני מתאחדת איתך.

ככה זה.

ממציאות
בשביל למצוא נעלם

תעלומה

הקולות השקטים.
מתחילה לראות את האור דרך מה שכבה.
השראה מתחילה ללטף את האויר שמעל ראשי,מדגדגת לי את הנוירונים ועושה לי לבהות אל תוך מסך שחור .
אצבעות רוצות לבשר .
כרגע זה קשה להגשה. כמעט כמו קשה להשגה.
מגששת.
משגשגת.
לעיתים גם שוגה..
ולא בשושנים.
בטעויות שהן הדבר הנכון.

כ"כ הרבה ב7 חודשים.
צבעים חדשים ציירו בתוכי קשקושים,
אנשים חדשים בראו בתוכי עוד "אני"
ביקשתי חופש וקיבלתי כנפיים
אח"כ הניחו אותי בכלוב.
מהות ציפורית ונפש אדמתית.
נותר לי לטבול נשמה לתוך מים כדי לא ליבול.
גונבת רגעים של זכרון ותוהה
תוהה על קנקנו של עולם,על תנועות ונאמנות לעצמי.
משהו עולה וגואה במסווה סטטי
הדרך חייבת להימשך והסורגים שקופים.
מכילה שינוי,הופכת אותו לשנון וחד ע"מ לפרוץ מנעולים של הלב.
אין קשר,יש קשר.
קשרים בשיער.
קשרים נקשרים בעזיבה
"כל העולם הוא בית לציפור במעופה"
אתה בא לצנוח?
אולי גם לצרוח?
אח"כ נשתבח,כי אי אפשר אחרת.
את השיער הלבן נצבע באל צבע,ונבלע לתוך החיים,אח"כ הם גם יקיאו אותנו.
רוח פסימית?
לא.
רוח מבשרת?
כן.
במבשרת.

בשורות טובות.

נתראה בקרוב.
המילים מרטיבות לי ת'נשמה.
זה עושה לי טוב לעור הפנים