לוקחים אותי רחוק.
מציפים בי את מה שטבע.
האם יש דבר כזה?ציפה טובענית. מסתבר שחוקי הרגש נוגדים לעיתים לחוקי הטבע
אבל זה סתם זיון שכל של לילה . אם לומר את האמת.
להיות נאמן לאמת שלך זה לא תמיד קשה.
לרב זה קשה,המון הקשבה מתבקשת לראיית האמת.
נכון...
מה זה נכון?
נכונות לנוכחות.
נכון?
כן.
הוא רצה שאהיה אופטימית יותר,ניסיתי להסביר שאני אופטימית
בדרך האופטימלית שלי.
עכשיו אני אפטית.
הוא שאל שאלה הגיונית
תשובות יכולות להטעות לעיתים
לעת עתה השאלה היא התשובה
כי אין הגיון בכל הדברים
יש הגה שמוביל
והטסטר שם לי ברקס,אז לא עברתי טסט
את התיאוריה לקחתי בדילוגים.
בדיגדוגים.
גם הדגדגן הרגיש את זה
בדרך המדוגדגת שלו.
או שלי
או של אללה.
דמעות מסוגלות לייבש לעיתים
אז עדיף להשאיר אותן כבר בפנים
ולא על הפנים.
עכשיו אני לבד
עכשיו אני יחידה שמפוזרת לאלף כיוונים
בעיקר כיוון מזרח
אני סומכת על השמש שתתן לי את הכח להזריח את השקיעה.
שוברת שתיקה בשתיקתי
זו אחלה דרך להעביר את הדיבור
ומה בדבר הלב?
הוא עבד נרצע של השכל כרגע
נרצע ורצוץ
קצוץ דק.
סלט.
ואני שואלת מה בנוגע לסטלה?
הייתי נותנת הרבה עכשיו בשביל שאכטה שתעזור לי לטייל בנבכים.
אם כבר צונחים אז עדיף בחופשיות,לא?
מציאות .
גם ההזיה היא סוג של ..
מציאות.
גם מחשבה היא מציאות
לא כי אני עוקבת אחרי הקלישאה,אולי גם,אבל זה סיפור לשעות של יום,
בכל אופן
כשאני נמצאת אני מוצאת את מה שאבוד או את מה שבנמצא
תלוי איזה משקפיים מצב הרוח בוחר.
מזל שיש מוסיקה בעולם
מזל שיש אותך
מזל שיש גיטרה
שתחלחל דרך מיתר מתוח לתוך הנשימה ותוציא מנגינת חליל רעועה ומגמגמת.
ככה נשמתי למשך שבוע וחצי
ככה הייתי רוצה לנשום לאורך זמן
רק עם מקצה שיפורים מחוללים,כדי שזה גם יהיה נעים לאוזן.
ועכשיו כל שנותר לי הוא למצוא איזון
לעת מצוא.
בהצלחה
חיים יקרים.
לפני 16 שנים. 16 בספטמבר 2008 בשעה 0:47