מבבלגת לעצמי את השכל

הקולות השקטים.
מתחילה לראות את האור דרך מה שכבה.
השראה מתחילה ללטף את האויר שמעל ראשי,מדגדגת לי את הנוירונים ועושה לי לבהות אל תוך מסך שחור .
אצבעות רוצות לבשר .
כרגע זה קשה להגשה. כמעט כמו קשה להשגה.
מגששת.
משגשגת.
לעיתים גם שוגה..
ולא בשושנים.
בטעויות שהן הדבר הנכון.

כ"כ הרבה ב7 חודשים.
צבעים חדשים ציירו בתוכי קשקושים,
אנשים חדשים בראו בתוכי עוד "אני"
ביקשתי חופש וקיבלתי כנפיים
אח"כ הניחו אותי בכלוב.
מהות ציפורית ונפש אדמתית.
נותר לי לטבול נשמה לתוך מים כדי לא ליבול.
גונבת רגעים של זכרון ותוהה
תוהה על קנקנו של עולם,על תנועות ונאמנות לעצמי.
משהו עולה וגואה במסווה סטטי
הדרך חייבת להימשך והסורגים שקופים.
מכילה שינוי,הופכת אותו לשנון וחד ע"מ לפרוץ מנעולים של הלב.
אין קשר,יש קשר.
קשרים בשיער.
קשרים נקשרים בעזיבה
"כל העולם הוא בית לציפור במעופה"
אתה בא לצנוח?
אולי גם לצרוח?
אח"כ נשתבח,כי אי אפשר אחרת.
את השיער הלבן נצבע באל צבע,ונבלע לתוך החיים,אח"כ הם גם יקיאו אותנו.
רוח פסימית?
לא.
רוח מבשרת?
כן.
במבשרת.

בשורות טובות.

נתראה בקרוב.
המילים מרטיבות לי ת'נשמה.
זה עושה לי טוב לעור הפנים