מבבלגת לעצמי את השכל

מותח לי את הבטן מבפנים..

וזה לא זין

כמו נקע בקרסול
שיתק לי מהלכים שלמים
כמה קשה לרצות לעשות ולהרגיש מוגבל.

"חלון נפתח לבד
האויר נושם במקומי"

לפתוח רגליים
להרגיש כמו מספריים
ולגזור אותך לקולאז' בשחור לבן

זה מה שהייתי עושה

"אני רק רוצה לחבק אותך הלילה"
-ב',בפעם האחרונה שרצית לחבק אותי אנחנו הזדיינו להזכירך
"אני לא אוהב שאת משתמשת במילה הזו בהקשר שלנו"
-צר לי להישמע בוטה,אבל אנחנו אפילו לא דיברנו על זה
"איזה ביצ'ה את"
-לך תזדיין
"נו,אז את באה או לא?"
-לא יודעת נו (בתכלס ברור שכן,מזמן לא חיבקו אותי,תוהה לעצמי)
"טוב,תקשיבי,אנחנו נוסעים עכשיו ואת יורדת אצלי"
-נראה,לא בטוח
...
יום אחרי
...
מקלחת
...
חיוכים שקטים של בוקר
...
הגוף רגוע
ורק הנקע בקרסול מליל אמש,נפוח יותר מתמיד.

קורה לי שאחרי חיפושים נרחבים
אני שוכחת לכופף את הצוואר ולראות
את מה שכמעט נוגע לי באף

מי מכיר את האיש שבקיר?

"דברים יפים אינם אמת
דברי אמת אינם יפים"
לפני כמה שנים אמרה לי קוסמת אחת: "שרה,תתכערי"

מאז
אני אוהבת כיעור

בשתיקתי אדבר.

הגן נעול.


פורץ יעזור
פורץ במסווה

איבדתי אחיזה

היא נתרמה לשליטה

יחי החופש.
(לוחשת אל מול כוחות השליטה )


יהיה בסדר??!!??

בתחת שלי.

גם שם נעול