אמרה ריקי גל
.
כמה מוזרה התקופה האחרונה שפוקדת אותי
הרבה דברים קורים,מזיזים הרים
ואני הכי מרגישה את זה
אבל מרגישה שיש תקיעות מסויימת באויר.
.
אני סתם כותבת עכשיו,אין איזה רעיון על מה או על בעע לכתוב
סתם מחפשת דרך למשב אויר שיצא ממני ויקח איתו החוצה איזה לכלוך שנתקע לי בגרון
איפה שמרגישים עיקצוצים כשמשהו לא ממש משו קרה.
העניין הוא שלאחרונה,דברים שקורים לי -כמו אכזבה מטורפת שחפרה לי את הבטן קרתה וכלום. אני אפאטית. חווה לא חווה,מביטה מרחוק על ההיא שנפגעה שם בפנים.
אז כן אני לא קורסת,אבל אולי אני צריכה?? ולו לחצי שעה על הכרית לפני שהעיניים נעצמות.
אבל למה לי לבכות אל תוך השינה? גם ככה אין מי שינחם (כן כן,יש גם רחמים עצמיים בפוסט הזה).
.
התגעגעתי לחורף,אז שלום חנוך שר לי על הרוח ועל הלך ההתנגדות
אח"כ הוא גם יגיד :"אהובתי אל פחד..."
והמשפט שבא לאחריו,בכלל עושה לי גולו גולו בבטן.
סומכת על הגשם,במיוחד כשהוא פוקד את שמיי באמצע מאי.
ואולי המלקוש דפק הדרן היום.וזאת לא נדע עד השרב הגדול.
אז זהו,מיכסה יומית של מילים באה על סיפוקה.
מיכסה צנועה להיום יש לציין.
ולמי שלא הבין
אז שיסתפק בלילה טוב..
לפני 17 שנים. 16 במאי 2007 בשעה 21:18