אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבבלגת לעצמי את השכל

על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.
לפני 17 שנים. 2 בדצמבר 2006 בשעה 9:04

לילה גדוש בפרטים עבר עליי..
מהרגע שעצמתי את עיניי המקרן החל לגלגל את הסרט

החלום הראשון היה מדהים. אין לי דרך לתאר אותו,גם בפני עצמי.
אני רק זוכרת שהייתה שם ציפור בדמות אדם,עם נוצות צבעוניות הדומה לעוף החול,
מרקדת לה מולי , ולכשמיצתה את העניין היא פשוט מתנגשת לה לתוך עץ והיא הופכת ללהקה של תוכים.
האוירה היא בירושלים העתיקה,ויש עוד כמה דמויות שמלוות אותי בחלום.

*
בחלום השני אני כאילו צופה מעולם העירות שלי ואבא שלי מופיע
אני מספרת לו שחלמתי חלום מדהים על ציפור בדמות אדם,
הסיטואציה מתרחשת על מיטה,ופתאום הוא הופך את עורו ומנסה לחדור אליי.

קמתי מזיעה...
התעוררתי מהורהרת.

לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 16:04

שמערכת ציפיות של כל אחד ואחד מאיתנו היא שונה
זה די תורם להבנה ולקבלה של האחר ,ולקחת דברים בפרופורציות.

אבל לעיתים אתה כ"כ מצפה..
עד ש..

לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 10:52

בימים האחרונים אין לי זמן לעצור לחשוב
אני מרגישה שכל יום הופך למשימה
המרתון לתפוס את הזמן ונסות להשיגו די מיותר
אבל כל יום אני מנסה מחדש
אז מצד אחד אני בעשייה מוחלטת,ויש פרודוקטיביות מדהימה
אבל מצד שני כל זמן האיכות שלי אל מול עצמי נדחק לפינה
ויש רגעים שאני כ"כ מתגעגעת אליי..
אני יודעת שזה זמני
אני יודעת שזה גם קריטי עבור התקופה הזו
אני יודעת שאני אתן את כל כולי ע"מ להיות מטפלת מקצועית.

וזהו..
פרקתי את משאית הזבל..


שבת מבורכת

לפני 17 שנים. 27 בנובמבר 2006 בשעה 16:47

שמירה מלמעלה.

לפני 17 שנים. 26 בנובמבר 2006 בשעה 21:40

יפסיק לנדנד אותי!

ושיביא לי טיפות אף כי הנזלת מתחילה לסתום מעברים חיוניים

לפני 17 שנים. 26 בנובמבר 2006 בשעה 21:05

עם עצמך.

לעיתים זה הכי טוב שיש

לעיתים זה רק מה שיש

לפני 18 שנים. 25 בנובמבר 2006 בשעה 22:36

היא מתחילה להתמתח
אחרי תרדמת ארוכה,היא שולחת בזיקים של זרמים לשיפולי בטני.
מי?
החרמנות ברור

לפני 18 שנים. 25 בנובמבר 2006 בשעה 14:20

עיבבתי,עירבבתי,הלכתי במעגלים..
ניפצתי שיריון
שיחררתי אגרופים קפוצים
צללתי לתוך החלון השחור. לא כי הוא שחור...
כי הוא הכל. חופשי מהתבדלות.
אח"כ השלכתי..
ינקות,ילדות,אבא,אמא..... שייזדינו כולם. לא מחפשת אשמים.
שלב אחרי זה מצאתי גולם
ידעתי ששווה לחכות.

פרררר פררררר ..
יש צלצול השכמה.
פררר פררר

מישהו שמע?
פרר פרר

התעוררתי.

פרפר

לפני 18 שנים. 25 בנובמבר 2006 בשעה 11:16

הסתיו הפך לי לאביב.
פה בצפון,האנרגטיקה של ההתכנסות פנימה -ככה לקראת החורף הקר לא כ"כ תופסת.
הגיחות הירקרקות של הרקפות והשטיחים הירוקים שמתחילים להתפשט בקצב מטורף על ההרים כאן עושים לי אביב. במקום להתכנס אני שולחת חצים ממני החוצה.
בדיוק כמו האביב,רק מהצד השני של המתרס.
שני אביבים במחיר אחד.
מה 'כפת לי אני איזה צד...העיקר שיש לי אביב.
בלב.

תחושת החופש מתחילה לחלחל גם לאחריות שמתחילה להתגלם בחיי
ואני,בי פולרית שכמותי..חולה על זה.

שבת פורחת לכולם

לפני 18 שנים. 24 בנובמבר 2006 בשעה 18:58

תאמינו לי