מבבלגת לעצמי את השכל

בימים האחרונים אין לי זמן לעצור לחשוב
אני מרגישה שכל יום הופך למשימה
המרתון לתפוס את הזמן ונסות להשיגו די מיותר
אבל כל יום אני מנסה מחדש
אז מצד אחד אני בעשייה מוחלטת,ויש פרודוקטיביות מדהימה
אבל מצד שני כל זמן האיכות שלי אל מול עצמי נדחק לפינה
ויש רגעים שאני כ"כ מתגעגעת אליי..
אני יודעת שזה זמני
אני יודעת שזה גם קריטי עבור התקופה הזו
אני יודעת שאני אתן את כל כולי ע"מ להיות מטפלת מקצועית.

וזהו..
פרקתי את משאית הזבל..


שבת מבורכת