מבבלגת לעצמי את השכל

כשיש יותר צפיפות יש יותר מקום
כשיש מרווח בקושי יש מקום
כשאדם מקרב אליו מישהו,נולד מקום במיוחד בשבילו

אז תעשו מקום
שלא יהיה צפוף
זה עושה לי קלסטרופוביה

וכל הנסראללות של החקלאים הצפוניים יורים עליהם.

סאאמק!

החליטו שאני חייבת ניתוח בבטן
אז פשוט חתכו לי אותה,בלי סם הרדמה (למרות שממש הייתי מעדיפה)
הסתכלתי על החותך,לא על החתך
המבט שלי נראה לי היה נקמני.
שלו היה מרוצה. בן זונה.
התהלכתי עם חתך מסוף עצם הבריח עד הטבור.
ניתן היה לקלף את העור,הוא היה כמו גומי
דם לא השפריץ לכל עבר.
הסתובבתי נלהבת רק מעצם המחשבה שעכשיו כולם ירחמו עליי מסיבה אמיתית.
כמו תינוקת הראתי לכולם את החתך המרהיב
המוזר הוא שלא כאב לי,לא דיממתי
פשוט,וכמה שזה נשמע פתטי (או שלא) רציתי רק שירחמו עליי
שיעטפו אותי במילים כמו "אוי" ,וחיבוקי הכלה אמיתיים.
באיזשהו שלב החתך התאחה
נדבק
ניסיתי לפתוח אותו חזרה, הוא התעקש. אני ויתרתי לו.
נשאר סגור
גם סכר הרחמים נסגר.
התהלכתי כמו זומבי.

בתחושה של החלום הוא לא היה מלווה בטראומה אימתית על זה שחתכו לי את הבטן.
כנראה שהוא מצביע ישירות על משהו שעליתי עליו לאחרונה
המשהו הזה עלה עליי כברכ מזמן,הגיע הזמן לדשדש אותו.

למישהו יש חוט תפירה?

ולא רוצה לישון.
נו,מה יהיה איתי?

ימים כמו הימים האחרונים לא היו לי כבר הרבה זמן.
שלושה ימים עם התרחשויות מטורפות
הרבה פרטים שהמח מסרב להכיל את כולן. או שהנפש מסרבת,עוד לא החלטתי.
לא נראה לי שגם בא לי להחליט.
התכנון לחגיגה היה מדויק. עם המון ציפייה.
מה ללבוש? אצל מי אני וש. ,חברתי הטובה,ניזרק.
נוסעים לעמק,יש לנו שם הרבה חברים,נישן אצל א'.
לכל מי שזה מעניין לו את התחת,החגיגה זה סוג של מסיבה ברגליים יחפות,אוירה של חבקני עצים.
מוסיקה מכל העולם,שניבנית לה לאיטה ,מחצלות ,אנשים מוכרים,חלקם רק למראית חיוך,והרבה ארק שמשתוקק לעבור תהליך זיכוך בכבד.
אז ידעתי שג',אהבת חי בשנתיים האחרונות יהיה שם. הוא לא יודע שהוא עדיין אהבת חיי.
אבל מה זה משנה?
אז החננו את הרכב,אחרי ישיבה ממושכת אצל א',עם הרבה שאכטות ויין.
בחניה הרכב שלו היה. ספרתי לש' חברתי הטובה שהנה,הוא כאו,זה הרכב שלו.
היא בתשובה נתנה לי זריקה לאגו ושאלה אם אני מודעת לזה שאני הכי יפה בעולם.
כמובן שהשאלה הייתה רטורית.
מבחינתה.
לאו דווקא מבחינתי.
נכנסנו.
חייכנו.
חלצנו נעליים.
יושבות על הבר.
ארק,וכוס יין.סיגריה,ואנשים מוכרים חולפים ומחבקים לשלום.
סמול טוק פה,סמול טוק שם
והנה הוא מנצנץ לו ברחבת הריקודים.
אני משקיפה מרחוק,שנינו קלטנו אחד את השני,אבל משחקים במשחק ה"לא ראיתי".
הראש כבר מעורפל והנפש צוהלת לה מהאלכוהול,אני כנסת לרחבה.
מתחילה לרקוד,לאט. סופגת אוירה.
מציצה עליו. גם הוא.
אומרת לעצמי :שתי אפשרויות :
א'- או שאת ממשיכה לשחק אותה כאילו לא ראית אותו
ב'- או שאת פשוט ניגשת אליו,אומרת לו שלום וסוגרת סיפור.

ב' נבחר.
אמרתי לו שלום,חצי מדברת חצי זקוקה להנשמה.
סגרתי סיפור
המשכתי לרקוד בקצה השני.

א' והחבר'ה הגיעו.
קפצתי עליהם,
והתחלתי לרקוד עם א'.
סיפור מתח מיני סמוי. שנינו מרגישים אף אחד לא מעז להציף את זה לפני השטח.
מביטים אחד לשני עמוק לתוך העיניים,כאילו השתחרר הפחד להראות שיש פה משהו.
ברגע שקלטנו את זה התחלנו לצחוק. ויודעים בדיוק למה הגיע הצחוק.מן הסכמה סמויה שכזו.
החגיגה נגמרה. והייתה חתיכת חגיגה.
חזרנו לא'.
יושבים בבית המעניין שלו,כל החבר'ה ומתפלספים לנו בעייפות.
הולכים לישון
מגיע לו בוקר שטומן בחובו יום מופלא.
מתעוררים,יוצאים אל התמונה הכי מדהימה שנשקפת בנוף
עצי תמר
שם הרי גולן הושט היד וגע בם
גפנים נושרים
וירדנית אחת שחורצת את האדמה.(באדישות יש לציין,יאללה שיגיע גשם).
מדברים קצת
ואחרי שעה מתוקתקת על השולחן ארוחת בוקר מהסרטים.
אוכלים ומעבירים יום שלם בדיבורים,קריאת ספר,ג'וינט פה ושם והרבה צחוק.
כמה כיף
כמה זמן לא עברתי ימים כאלה
שלמושג זמן אין בכלל משמעות
את פשוט בהוויה,אין לך שום דבר חשוב לעשות,אתה לא ממהר לשום מקום,כל הדאגות שוקטות להן פתאום ,ואתה מרגיש הכי טוב בעולם.

כמה כיף
כמה שהזמן שלי חשוב לי
חשוב שיהיה איכותי.
כי הוא באמת מזכיר לי מי אני באמת
כשיש בי פחד הגוף מכווץ,הגוף דחוס,ואין דרך להכניס דברים חדשים,כי אתה כ"כ סמיך
כשאני יודעת מי אני ,ולא מפחדת להראות את זה,אני הכי מזוככת שיש.

זה מה שהיה בשלושת הימים האחרונים.
הייתי
פשוט
א נ י .

ועוד

שבת שלום

רוצה לכתוב ויש תקיעות מסויימת.
ממש כמו שהגוף שלי חווה כבר כמה ימים.
ממש כמו שהראש שלי חושב בתקופה האחרונה.
מצד אחד יש זרימה
ומצד שני המחשבות זוחלות אחת על השנייה והולכות לאיבוד בתוך עצמן.
לא יודעת,תקופת ביניים שכזו
באויר ועל הקרקע.
בין לבין כזה
ואולי זה טיבו של הסתיו החורפי
או של החורף הסתוי
עם כל התנועה שיש לי בחיים עכשיו יש גם המון מונוטוניות
אני מרגישה שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי

יש רגעים שאני מכילה את עצמי אל תוך ריק
לא ריק עצוב
לא ריק של דכאון
פשוט ריק.
ואקום.
למראית עין כמובן.
בעיני עצמי,אלא מה?!!

בתוך כל זה אני רוצה שאחרי שלא הייתי בבית כל היום
יחכה לי מישהו שפשוט יכיל את כל הלבד הזה
ישהו שיחבק אותי
ומצד שני אני מרגישה שאין לו מקום

בדר"כ אלו תקופות לקראת שינוי מהותי.
וכנראה שזה מה שקורה עכשיו

אבל תמיד הרגע של לפני הוא הכי בודד שיש.

הרבה קוי מחשבה
סוגים מגוונים למינהם חוברים בתוך ראשי לסבך שלם ומורכב.
יש את הרגעים שבהם רק מחשבה אחת נמצאת בראש(נדיר)
ויש את הרגעים בהם כמה סוגי מחשבות מתערבלות להן אחת בתוך השנייה ונראות כמו עוגת שכבות...לחלקן אני ערה,לחלקן פחות.
אבל יש את המחשבה ההיא
זו הנקיה
החפה מכל הפרעה
ואותה אני הכי הרבה אוהבת
היא זו שמובילה אותי לדברים הנכונים
היא זו שמתגשמת מקסימום עד שבוע אחרי שהיא הפציעה
זו אותה המחשבה שהיא ממש כמו ישות בתוכי.
חלק קוראים לזה אינטואציה
חלק קוראים לזה "מקרה"
אני קוראת לזה אלוהות.
לפני יומיים חשבתי על חברה שלא דיברתי איתה מזמן,חשבתי על כמה אני מתגעגעת אליה..
יום אחרי קיבלתי ממנה טלפון.
היום בעבודה,חשקה נפשי באיזה שאכטה קטנה,יצאתי החוצה לשאול את אחד הטבחים משהו ,ראיתי אותו עם סיגריה ביד "במקרה" ביקשתי איזה שאיפה ולהפתעתי זה היה ג'וינט.
כאילו אלוהים יצא במבצע : "ביקשת קיבלת"
אני חושבת שזה קשור לדברים שאתה עושה בדרך..
אני באמת מאמינה שאם אני פועלת ממניעים טהורים,ומשתדלת ללהכניס את הטוב בכל דבר-אז אתה פשוט פותח ערוץ לשפע.
אני יודעת שזה נשמע רוחני,ואולי אני בכלל שופטת את עצמי עכשיו?
אז זה נשמע כמו שזה נשמע.
בלי שפיטה.
כי ככה זה.

***

פעם חברה שלי אמרה לי
"את לא נחשבת,אותך כולם אוהבים".

עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה
וזה לא בגלל שאני משהו מיוחד.
פשוט בחרתי בדרך מיוחדת
להיות בטוב.
להשתדל לפחות.

כי לי הרבה יותר קל ככה...
ונעים.

מחקתי את הפוסט.
מרגישה שחבל לי לכתוב היום אם אין תלת מימד.

היום זה רק לעצמי.


שבת שלום

לגלות כמה רגעי לבד יש לך במשך היום.

יותר מפחיד להבין את זה

יש לי מזל ששתיקות לא מרתיעות אותי.
אחרת זה היה אסון לשבת עם עצמי

זהו,עבדתי קשה
שיפצתי
ניתצתי חומות
בניתי גם חדשות ,במסווה השחרור
למדתי אותי
כאבתי
השתוללתי
בכיתי
שברתי שתיקות ,חלקן מעיקות,חלקן נחוצות
נראה לי שאני מוכנה

מוכנה בשבילו.

והוא?
עדיין מתעכב.

מעניין מה הוא עושה עכשיו,ואם הוא יודע שאני מאוהבת בו כבר הרבה זמן
חבל שאני לא מכירה אותו עדיין.

אני אראה לו מה זה כשהוא יגיע.

והשעון ממשיך בשלו

ולי..
"יש לי סיכוי להינצל אני חושב.."