רוצה לכתוב ויש תקיעות מסויימת.
ממש כמו שהגוף שלי חווה כבר כמה ימים.
ממש כמו שהראש שלי חושב בתקופה האחרונה.
מצד אחד יש זרימה
ומצד שני המחשבות זוחלות אחת על השנייה והולכות לאיבוד בתוך עצמן.
לא יודעת,תקופת ביניים שכזו
באויר ועל הקרקע.
בין לבין כזה
ואולי זה טיבו של הסתיו החורפי
או של החורף הסתוי
עם כל התנועה שיש לי בחיים עכשיו יש גם המון מונוטוניות
אני מרגישה שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי
יש רגעים שאני מכילה את עצמי אל תוך ריק
לא ריק עצוב
לא ריק של דכאון
פשוט ריק.
ואקום.
למראית עין כמובן.
בעיני עצמי,אלא מה?!!
בתוך כל זה אני רוצה שאחרי שלא הייתי בבית כל היום
יחכה לי מישהו שפשוט יכיל את כל הלבד הזה
ישהו שיחבק אותי
ומצד שני אני מרגישה שאין לו מקום
בדר"כ אלו תקופות לקראת שינוי מהותי.
וכנראה שזה מה שקורה עכשיו
אבל תמיד הרגע של לפני הוא הכי בודד שיש.
לפני 17 שנים. 13 בדצמבר 2006 בשעה 21:43