מבבלגת לעצמי את השכל

הרבה קוי מחשבה
סוגים מגוונים למינהם חוברים בתוך ראשי לסבך שלם ומורכב.
יש את הרגעים שבהם רק מחשבה אחת נמצאת בראש(נדיר)
ויש את הרגעים בהם כמה סוגי מחשבות מתערבלות להן אחת בתוך השנייה ונראות כמו עוגת שכבות...לחלקן אני ערה,לחלקן פחות.
אבל יש את המחשבה ההיא
זו הנקיה
החפה מכל הפרעה
ואותה אני הכי הרבה אוהבת
היא זו שמובילה אותי לדברים הנכונים
היא זו שמתגשמת מקסימום עד שבוע אחרי שהיא הפציעה
זו אותה המחשבה שהיא ממש כמו ישות בתוכי.
חלק קוראים לזה אינטואציה
חלק קוראים לזה "מקרה"
אני קוראת לזה אלוהות.
לפני יומיים חשבתי על חברה שלא דיברתי איתה מזמן,חשבתי על כמה אני מתגעגעת אליה..
יום אחרי קיבלתי ממנה טלפון.
היום בעבודה,חשקה נפשי באיזה שאכטה קטנה,יצאתי החוצה לשאול את אחד הטבחים משהו ,ראיתי אותו עם סיגריה ביד "במקרה" ביקשתי איזה שאיפה ולהפתעתי זה היה ג'וינט.
כאילו אלוהים יצא במבצע : "ביקשת קיבלת"
אני חושבת שזה קשור לדברים שאתה עושה בדרך..
אני באמת מאמינה שאם אני פועלת ממניעים טהורים,ומשתדלת ללהכניס את הטוב בכל דבר-אז אתה פשוט פותח ערוץ לשפע.
אני יודעת שזה נשמע רוחני,ואולי אני בכלל שופטת את עצמי עכשיו?
אז זה נשמע כמו שזה נשמע.
בלי שפיטה.
כי ככה זה.

***

פעם חברה שלי אמרה לי
"את לא נחשבת,אותך כולם אוהבים".

עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה
וזה לא בגלל שאני משהו מיוחד.
פשוט בחרתי בדרך מיוחדת
להיות בטוב.
להשתדל לפחות.

כי לי הרבה יותר קל ככה...
ונעים.