מבבלגת לעצמי את השכל

ימים כמו הימים האחרונים לא היו לי כבר הרבה זמן.
שלושה ימים עם התרחשויות מטורפות
הרבה פרטים שהמח מסרב להכיל את כולן. או שהנפש מסרבת,עוד לא החלטתי.
לא נראה לי שגם בא לי להחליט.
התכנון לחגיגה היה מדויק. עם המון ציפייה.
מה ללבוש? אצל מי אני וש. ,חברתי הטובה,ניזרק.
נוסעים לעמק,יש לנו שם הרבה חברים,נישן אצל א'.
לכל מי שזה מעניין לו את התחת,החגיגה זה סוג של מסיבה ברגליים יחפות,אוירה של חבקני עצים.
מוסיקה מכל העולם,שניבנית לה לאיטה ,מחצלות ,אנשים מוכרים,חלקם רק למראית חיוך,והרבה ארק שמשתוקק לעבור תהליך זיכוך בכבד.
אז ידעתי שג',אהבת חי בשנתיים האחרונות יהיה שם. הוא לא יודע שהוא עדיין אהבת חיי.
אבל מה זה משנה?
אז החננו את הרכב,אחרי ישיבה ממושכת אצל א',עם הרבה שאכטות ויין.
בחניה הרכב שלו היה. ספרתי לש' חברתי הטובה שהנה,הוא כאו,זה הרכב שלו.
היא בתשובה נתנה לי זריקה לאגו ושאלה אם אני מודעת לזה שאני הכי יפה בעולם.
כמובן שהשאלה הייתה רטורית.
מבחינתה.
לאו דווקא מבחינתי.
נכנסנו.
חייכנו.
חלצנו נעליים.
יושבות על הבר.
ארק,וכוס יין.סיגריה,ואנשים מוכרים חולפים ומחבקים לשלום.
סמול טוק פה,סמול טוק שם
והנה הוא מנצנץ לו ברחבת הריקודים.
אני משקיפה מרחוק,שנינו קלטנו אחד את השני,אבל משחקים במשחק ה"לא ראיתי".
הראש כבר מעורפל והנפש צוהלת לה מהאלכוהול,אני כנסת לרחבה.
מתחילה לרקוד,לאט. סופגת אוירה.
מציצה עליו. גם הוא.
אומרת לעצמי :שתי אפשרויות :
א'- או שאת ממשיכה לשחק אותה כאילו לא ראית אותו
ב'- או שאת פשוט ניגשת אליו,אומרת לו שלום וסוגרת סיפור.

ב' נבחר.
אמרתי לו שלום,חצי מדברת חצי זקוקה להנשמה.
סגרתי סיפור
המשכתי לרקוד בקצה השני.

א' והחבר'ה הגיעו.
קפצתי עליהם,
והתחלתי לרקוד עם א'.
סיפור מתח מיני סמוי. שנינו מרגישים אף אחד לא מעז להציף את זה לפני השטח.
מביטים אחד לשני עמוק לתוך העיניים,כאילו השתחרר הפחד להראות שיש פה משהו.
ברגע שקלטנו את זה התחלנו לצחוק. ויודעים בדיוק למה הגיע הצחוק.מן הסכמה סמויה שכזו.
החגיגה נגמרה. והייתה חתיכת חגיגה.
חזרנו לא'.
יושבים בבית המעניין שלו,כל החבר'ה ומתפלספים לנו בעייפות.
הולכים לישון
מגיע לו בוקר שטומן בחובו יום מופלא.
מתעוררים,יוצאים אל התמונה הכי מדהימה שנשקפת בנוף
עצי תמר
שם הרי גולן הושט היד וגע בם
גפנים נושרים
וירדנית אחת שחורצת את האדמה.(באדישות יש לציין,יאללה שיגיע גשם).
מדברים קצת
ואחרי שעה מתוקתקת על השולחן ארוחת בוקר מהסרטים.
אוכלים ומעבירים יום שלם בדיבורים,קריאת ספר,ג'וינט פה ושם והרבה צחוק.
כמה כיף
כמה זמן לא עברתי ימים כאלה
שלמושג זמן אין בכלל משמעות
את פשוט בהוויה,אין לך שום דבר חשוב לעשות,אתה לא ממהר לשום מקום,כל הדאגות שוקטות להן פתאום ,ואתה מרגיש הכי טוב בעולם.

כמה כיף
כמה שהזמן שלי חשוב לי
חשוב שיהיה איכותי.
כי הוא באמת מזכיר לי מי אני באמת
כשיש בי פחד הגוף מכווץ,הגוף דחוס,ואין דרך להכניס דברים חדשים,כי אתה כ"כ סמיך
כשאני יודעת מי אני ,ולא מפחדת להראות את זה,אני הכי מזוככת שיש.

זה מה שהיה בשלושת הימים האחרונים.
הייתי
פשוט
א נ י .

ועוד

שבת שלום