מבבלגת לעצמי את השכל

החליטו שאני חייבת ניתוח בבטן
אז פשוט חתכו לי אותה,בלי סם הרדמה (למרות שממש הייתי מעדיפה)
הסתכלתי על החותך,לא על החתך
המבט שלי נראה לי היה נקמני.
שלו היה מרוצה. בן זונה.
התהלכתי עם חתך מסוף עצם הבריח עד הטבור.
ניתן היה לקלף את העור,הוא היה כמו גומי
דם לא השפריץ לכל עבר.
הסתובבתי נלהבת רק מעצם המחשבה שעכשיו כולם ירחמו עליי מסיבה אמיתית.
כמו תינוקת הראתי לכולם את החתך המרהיב
המוזר הוא שלא כאב לי,לא דיממתי
פשוט,וכמה שזה נשמע פתטי (או שלא) רציתי רק שירחמו עליי
שיעטפו אותי במילים כמו "אוי" ,וחיבוקי הכלה אמיתיים.
באיזשהו שלב החתך התאחה
נדבק
ניסיתי לפתוח אותו חזרה, הוא התעקש. אני ויתרתי לו.
נשאר סגור
גם סכר הרחמים נסגר.
התהלכתי כמו זומבי.

בתחושה של החלום הוא לא היה מלווה בטראומה אימתית על זה שחתכו לי את הבטן.
כנראה שהוא מצביע ישירות על משהו שעליתי עליו לאחרונה
המשהו הזה עלה עליי כברכ מזמן,הגיע הזמן לדשדש אותו.

למישהו יש חוט תפירה?