מבבלגת לעצמי את השכל

"איך יפה להיות בזוג

להירגע ולנוח.."

ולי בא להגיד לו

"איך אתה כותב יפה"

על מילים ומשמעותן...

החלטתי ללכת על משחק מילים.
לו רק נראה כי אפשר להפוך את המילים..

כשיש פ ח ד .... אנחנו עוצרים את ה ד ח פ

אדם ד ת י (לא במובן "השחור" של המילה) הוא אדם שיש לו י ת ד

כשאומרים " ח מ ש ח מ ש " (יענו חמסה חמסה) זה בעצם "ש מ ח ש מ ח "

אפשר לראות שכל מה ש ב ו ט ל זה ל ט ו ב

להסתפק ב מ ע ט זה משאיר תמיד ט ע מ טוב

ואפשר לומר ש א י ש זה שיא

ואישה....
זה

ה ש י א

דברים שרואים משם
לא רואים מכאן..
וההפך

😄

ההצעות לא מפסיקות לזרום.
או שכלום,או שיש מלא מבחר.

אני כבר מבולבלת.


מה עם איזון?


ואיפה למען השם השרברב שיעזור לי להחליט
ובטח לא הבנתם כלום.

אני כן.

אנחנו מחשיבים את עצמנו גדולים,בוגרים,מבוגרים...

אנחנו הכי ילדים שיש.

רק במסווה
של גדולים
של בוגרים
ש מבוגרים.


וכ"כ מותר לנו.
כ"כ !!!


נה נה בננה.

האם אפשר להרגיש מאוהבת גם בלי שיהיה שם מישהו להתאהב בו?
היום,כל היום,הייתה לי תחושה פיסית של דפיקות לב מואצות,רעידות בגוף ותחושה של עלייה במעלית...
כאילו לקחתי אקסטה. אני זוכרת אפילו את הדקה שזה הגיח בפתאומיות.
תחושה פיסית שבאה מבפנים.
הפרפרים כבשו אותי ללא סיבה,נראה לי הם התבלבלו.

אין עבודה,המסעדה ריקה..
אני יושבת על הבר,הברמן מאחוריו.
מבקשת ממנו הפוך...
מבקשת גם הסבר על איך מכינים אותו-ככה על הדרך.

וזה הולך ככה..

אני :" רגע,אם נשאר מהחלב החם אפשר להשתמש שוב?"

הוא :"כן,אני בעצם מעביר לו תהליך פיסטור..."

ואז הוא ממשיך בהסבר מפורט על הכימיה של החלב
אני,נשענת על המרפק,באדישות משהו ומנסה להבין מה בעצם הוא מסביר לי (לא טובה בשטויות האלו)

אני :"וואלה לא ידעתי.."

הוא :" את יודעת כמה דברים את יודעת שאת לא יודעת ואת יודעת?..."

אני : (מנסה להבין,ולפענח את הקוד המסובך שהוא פלט עכשיו מהפה)

מחייכת בתמיהה...

הוא מחייך...

אני,כעבור דקה....(אחרי שפיצחתי את הקוד) :" יפההההההה,סחטיין עליך."


כל יום יודעים עוד משהו שלא ידענו.
(או שידענו..)

:)

מדהים איך כשהחלטתי לשנות משהו בחיים,כל היקום מתגייס למעני.
ע"מ לבצע את המוטל עליי.
בתקופה האחרונה הייתי במערבולת..
טירוף של בלבול,חיפוש.
המציאה הגיעה. והיא מציעה לי טעמים חדשים.
מתוקנים.
הייתי בחשבון נפש והחלטתי . החלטתי הרבה דברים.
אחת מההחלטות הייתה להכניס אליי אנשים לחיים,אנשים חדשים,אנשים שניתקתי עמם קשר,אנשים שהזנחתי מולם את החברות,רק בגלל פחד.
והנה,אחרי ההחלטה,שינסתי מותניים והתוצאות כבר בשטח.
הצוהר הקטן הפך לדלת.
פתחתי אותה לבאות..
והעולם איתי..
חברה שהזנחתי את הקשר איתה פתאום מתקשרת,אחרי חצי שנה שלא דיברנו..
(במקרה???? ממש לא!)
אני,פותחת את עצמי לאנשים חדשים,והם מגיעים.
כ"כ כיף ללמוד עוד עולם
כ"כ ממלא,כ"כ מפרה.

איפשהו,אני מאמינה כי למחשבות שלנו יש כח עצום,
הם עוברות ביננו דרך צינורות בלתי ניראים.
רק צריך להיות פתוחים.

ותחשבו על זה..

באים אליי
לאט לאט
כמו שהאופק מתקרב בזמן נסיעה על כביש מהיר..
הנוף חולף מהר,הרקע משתנה בקצב מטורף,ואתה מתקרב..
ככה הם באים אליי
ואני באה אליהם...
אל הימים השקטים
הם באים.
הימים של השקט.
לאט.

אנשים לפעמים הם תזכורת למה ששכחנו..
בשיחה לילית ,זוג עיניים שלי מול זוג עיניים של חברה מאוד טובה היא הזכירה לי על מה אני הכי מודה בחיי...
משהו שאין לכולם,משהו שאני כ"כ צריכה להעריך,משהו שיכול להשכיח ממני את כל "הצרות" והפסימיות שאופפת אותי לעיתים.
המשהו הזה הוא האנשים בחיי.
כשאני עוצרת לרגע,אני רואה שמקיפה אותי שרשרת של ידיים אוהבת
האנשים בחיי ,כולם כולל כולם,אלו שבחרתי שיהיו שם הם כולם אנשים טובים.
אתם יודעים בכלל כמה זה חשוב?
מישהו עוצר רגע לחשוב כמה זה הכרחי לנו? כמה זה לא מובן מאליו?כמה זה נותן לנו עוגן? כמה זה עושה לנו טוב??

אני מודה להוא שם למעלה שמזמן לי לבבות של טוב לב.
אני אוהבת את האנשים שמשחקים במחזה שלי.
את כולם.

שתי שקיעות ביום.
אחת במקום הזריחה,השנייה זו הרגילה.
נראה לי שהירח מסתיר לי את השמש גם ביום.
יש בי מקום של מצוקה
ולא בא לי להציק לאף אחד.

אני?? בדכאון??
איזה שטויות! (משקרת לעצמי בנוסף לכל.חה!)

הכל הבל הבלים.
באמת שהכל.

המחזור הגיע.

בשעה טובה