מבבלגת לעצמי את השכל

לא הייתי לבד.

עכשיו הוא מגיע,
מראה לי חיוך,צחור שיניים וצבע של שמש על עורו
יפה תואר. כ"כ יפה..
לוקחים את עצמנו לשטוף את המח במפל של כוכבים
פורסים סדין על הירדן
פכפוך של לבבות נבוכים מתיישבים על החושך
מתעטפת בשקט
הבירה נפתחת
מתגלה לו בעיניים שרואות ריח.
הוא לוחש לי כשפים ואני הופכת לקוסמת.
גוונים מתוקים של רוק ממצמצים לי את את מיצי הגרון שיבש לו לאחרונה.
רגע מושלם כששביל החלב מסתמן מעלינו,
גם בין הרגליים מסתמן אצלי שביל. שקוף וברור.
את המילים נשאיר למחר
עכשיו אני עכשיו. מחר אהיה מחר.
מטשטשת לעצמי את הגבול, הוא מסמן אותי בגבולות משלו.
כותב עליי בכתבי גוף בלתי ניראים. מוחשיים.
אח"כ בית.
נרדמת,
מעורסלת.