מבבלגת לעצמי את השכל

הלכתי אל האפלה...
מתוך רצון...
הלכתי אליה..
אל אותה חשכה ולו בכדי לראות בבהירות
את החליל שמנגן אותי.
הלכתי אל האפלה ...
צעדתי בבטחה,ללא כל פחד
נכנסתי לתוכי
תמיד הייתי עטלפית
תמיד אהבתי את חשכת הליל שמכניסה אותי לאפלה שלי
אל השקט שלי..,אל זמן האיכות שלי מול עצמי
"זמן של תגליות"
הדלקתי לי שם נר
באפלה
הבדלתי בעזרתו בין חושך לאור
בין אבידה למציאה
בין סוף להתחלה
בין מציאות לבין חלום...
האפלה נמסה,יחד עם שעוותו של הנר
מחבויה היא הפכה לחשופה
מדוקרת היא הפכה למלטפת
היא נהייתה רכה כמו צמר גפן..
היא גילתה לי המון סודות על עצמי
כאלו שאפילו אני לא ידעתי על קיומם
סודות מתוקים שהעלו חיוך
כאלו שהרגיעו
כאלו שגרמו לי להכיר את עצמי יותר טוב
ששפכו אור על תעלומת ה"מי אני"....

אחח האפלה
מי אמר שהיא לא מאירה?!?