מבבלגת לעצמי את השכל

שיחררתי אותו לחופשי...

הפעם באמת
הפעם מכל הלב

זהו,היום באמת הבנתי שעם כל הרצון שלי להיות חלק ממך,עם כל הרצון שלי שאתה תהיה חלק ממני,זה פשוט בלתי אפשרי.

כן,אז נכון,יש ביננו קשר חזק
וכן,נכון,אנחנו קוראים אחד את השני גם בלי להוציא צלילי מילים לאויר,אנחנו גם דומים להפליא
ואתה אחת מן המראות החזקות ביותר שהיו לי,כמו שאני לך...
אבל להיות שם בשבילי במאת האחוזים-מעולם לא היית,,,,פעם אמרת לי שיש דברים שהם כ"כ טובים ואנחנו לא מעריכים אותם - ככה ראית אותי...
ואני היום מחליטה,החלטתי ואפילו אמרתי לך את זה שזהו-אני על האהבה שלי לא מתפשרת,אני לא מהטיפוסים שמסוגלים. אני צריכה לתת ללב שלי להרגיש עטוף כולו באהבה ,ואתה,עטפת רק חלק ממנו- וזה גרם לי לפחד להיות אני,לפחד להשתחרר ולעשות בדיוק את מה שאני מרגישה,זה גרם לי לחשוב על כל מילה פעמיים לפני שהיא יוצאת לחלל האויר,כל ליטוף היה מחושב,אבל זהו,היום הבנתי באמת,מעבר לידיעה שקיננה בי המון זמן-היום הבנתי והרגשתי שדי,שזהו,אני עוברת הלאה , next ,אני באמת נותנת לכנפיים שלך להתרחק ממני אל האופק,מהמקום הכי שלם,הכי אמיתי,בשלווה מוקלת שכזו.
זה מה שנכון לי,והרי אני ראשונה בסדרי העדיפויות שלי,אני קודם,ואח"כ שאר העולם.
אתה קסם,אתה אהוב,אתה יקר מפז.....
ולמדתי ממך המון,לימדתי אותך המון,באנו אחד לשני בתקופות מעגליות,תמיד זה נמשך מהמקום שזה נפסק,יש כבר יותר מדי משקעים,וזהו....לפני שכל החרא יצוף,ולפני שהיופי ביננו יהפוך להיות מכוער,שמתי סימן פיסוק אחד שחותם אותנו "." -נקודה אחת שעוצרת את הכל ונותנת לתקופה הזו להישמר בדיוק כמו שאני זוכרת אותה. יפה וחזקה,מרגשת ועוצמתית, עצובה גם לפעמים ומבולבלת הרבה...אבל יותר מכל יקרה.

אוהבת אותך בכל ליבי,וממשיכה אל משכן ליבי המיוחל.

להתראות איש ציפור.

ואני....בינתיים..
כבר לא מבולבלת.