לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 18:32
לא לתלות את חיי על בן אדם.
להיזכר
בלבד היום.
חור אורירי ומלא חורים
נושמת ולא מצליחה לאכלס את האויר
דליפת גז מצחינה חונקת לי את הקנה
אבנים בחזה.
נובט בי פחד,הדחף מרפה את המושכות
אנא
פחד
אל תנבוט לי בלב
אחרת הוא נסגר,
לא רוצה שייסגר,אני יודעת סגירות. יודעת יותר מדי טוב,
מרגישה איך אט אט אני מתחילה להתכווץ,איך האור בעיניים נכבה,איך אני הופכת קטנה ומחכה להתכדרר לתוך פינה.
לא רוצה!! הרבה זמן שלא חוויתי ככה
פתאום זה כ"כ מפחיד כשזה מגיע.
לזכור!
לא לתלות את כל חיי על בן אדם אחד
כי מה שתלוי נופל
.
אתמול התרסקתי מנפילה באופניים
ידיי,שהן כל חיי, איתן אני עובדת ,השתפשפו חזק בעפר.
נפלתי על אמת.
היום אני נופלת עם התחושות...
.
לא שוקעת לא שוקעת לא שוקעת....
מבקשת התרוממות.
מעצמי.
בעיקר..
