מבבלגת לעצמי את השכל

אחרי חגחגת יום הולדת לחברה....
3 כוסות של קברנה סובניון והופ! נפתח סכר הדיבורים,סכר הצחוק המתגלגל והשטויות שנפלטות,וכמובן החרמנות שמתחילה לעטוף את כלי הדם שלי...
ניגשים אליי כמה בחורים,כמה טפיחות לאגו, אבל עדיין לא מרגישה את העיניים שלהם שמדברות לנשמה שלי-אז אני פוסלת באלגנטיות...
שמחה ומאושרת אני חוזרת לביתי,נפרדת בחיבוקים מחבריי ופוסעת לביתי,ועם כל צעד מחלחל לו אותו געגוע מזדיין לג'...
ג' הגדול,יש אפילו שם כזה לקבוצת כוכבים...
ואחרי כל מה שהוא עשה לי המנייאק המזדיין הזה -מסתבר שעמוק בתוך הבטן שלי הוא עדיין מככב.
בן זונה!
ואז ברגע של חולשה וגעגוע שלא מרפה אני נשברת...
נשברת ומסמסת לו הודעה ,משהו כמו : "ציפור לחשה לי שמצב הרוח שלך קצת סוער ,ורק רציתי שתדע שאני נקיה בכל מה שקשור אליך ושאתה תמיד יכול לדבר איתי."
...
(וסלחי לי סוררת על הנק'-כבר השלמתי עם גורל הסקילה- ובכל זאת -על הזין הגדול שאין לי )

איזה נקייה ואיזה נעליים???
הוא בא לי ברגעי חולשה,ברגעים שאני אומרת לעצמי " סאאמק,אף אחד לא מצליח להיכנס לנעליים הגדולות שלו"....
הוא כזה אישה מבפנים וכ"כ גבר מבחוץ...
הרגישות הנשית שלו,העומק,האינטילגנציה הרגשית שלו,העיניים שלו ויחד עם זאת השרירים שלו והאף והמבט הגברי שלו....
נוסחה מושלמת עבורי.
עדנה מהולה בעוצמה בלתי ניתנת לעירעור.
ואני,עלובת נפש שכמותי,עוד מחכה לSMS ממנו.
כמה פתטית אני עוד יכולה להיות.
אני שכל גבר שעלה על שבילי תמיד רצה אותי,אני שדוחה את מה שאני לא רוצה,וקוטפת את מה שבא לי לטעום, אני ששומעת "כמה את מיוחדת" מכמעט כל גבר ...פתאום מגיע אחד שמסרב...,שלא ממש רוצה,שלא סגור על עצמו...
תמיד נמשכתי לאתגרים,תמיד אוהבת את מה שמצריך ממני להשקיע...
השאלה היא מהו הגבול שבו אני צריכה לומר לעצמי "הלו בובה,תורידי הילוך,תתחילי לראות את המציאות כפי שהיא,הבן אדם לא רוצה אותך,תפסיקי להשלות את עצמך"....
יש משהו מטעה בתקווה...
היא משאירה אותך קרוב למה שכבר ממזמן היית צריך להרפות ממנו.
יש בי פצע שמסרב להגליד!
בדיוק במרכזו של הלב...
והלב מתחיל לאבד יותר מדי דם,והלב כבר בתחנונים חסרי טעם מבקש מהמחשבות שלי להרפות,מבקש לדבר עם ההגיון שלי ,מנסה לקבוע איתו פגישה כבר כמעט שנה ...."ישיבת מטבחון דחופה" שיש לסנכרן את שרה...
הגיון ורגש = לעבוד יחד...
הוא לא רוצה אותך הבחור!
תרפי...
תרפי מהמחשבות,תרפי מהרצון,תרפי מהגעגוע
תרפי מהריק שעוטף אותך כל לילה...
.תמשיכי הלאה,יש לך הרבה מה לחוות רק אם תשחררי.

ואני בתומי חשבתי ששיחררתי כבר.

רק כשחסר,מרגישים כמה צריך למלא.

שיכורה...
סלחו לי על הבלבול.