מבבלגת לעצמי את השכל

שותקת...

בוהה...

חושבת

מרוכזת בשקט הזה

כבר יומיים שהיא לא שמעה את עצמה מדברת
לא בא לה
יש לה יכולות על לנתק את עצמה מהעולם
היא חייבת את זה מדי פעם
כדי לזקק ,להוציא את הלכלוך שדבוק בה,
כמו לחות דביקה שקשה להיפטר ממנה,לחות שהולכת איתה לכל מקום,לחות בנשמה שמערפלת את חושיי שמחתה.
היא כ"כ חזקה
כ"כ חזקה ...
והיא נוטה לשכוח את זה,היא אוהבת לשכוח את זה ,רק בכדי להתקרבן, מעלה את עצמה על מזבח ומחכה שמישהו יקח ממנה את הלכלוך..
כ"כ הרבה אנשים אוהבים אותה ,היא יודעת שכולם רוצים,מחכים שהיא תדבר אם כואב , הם שם בשבילה - והיא יודעת את זה ,אבל לא ...היא אוהבת לסבול בשקט,כמו חיה פצועה שמדממת,היא מכורה לזה, אף אחד לא יכול לקחת את זה ממנה ,רק היא יכולה לרפא לעצמה את הפצעים , היא הכי מבינה את עצמה ,יש בה כ"כ הרבה רבדים,היא מורכבת מביליוני חלקים ,והיא מכירה כל חלק וחלק ממנה.

היא כ"כ חזקה - עד כדי החלשת עצמה...
היא מחלישה את עצמה בחוזק שלה
והיא כ"כ יודעת את זה.

כל הזמן היא בתוך לבבות של אחרים , כל הזמן היא שומעת את דופקם,מצבם, פעימותם...
אבל מה עם ליבה??
היא לא נותנת לאף אחד להיכנס אליו.... היא חושבת שכן,אך היא משלה את עצמה,היא יודעת שהיא רואה את ליבה כקיסר שמוסתר מהעם,לאף אחד אסור להתקרב אליו, יש לו שליחים אך הוא לא בקשר ישיר ..
היא לא עושה זאת במתכוון... טריק שלה על עצמה, שחס וחלילה לא תישבר... למרות שאין לה בעיה להיחשף.
היא נחשפת,מספרת,משתפת אך היא לא ניתלת,לעולם היא לא תיצור מצב תלותי במישהו... שחלילה היא לא תזדקק....
כן זו היא ,זו תמציתה.
אסור לה להזדקק
אסור!

היא רק לא יודעת שההזדקקות מזקקת לעיתים.

חבל....