שלא אשכח לעולם.
אלו מקטגוריית חברי הנצח.
כאלו שגם אם לא אדבר איתם תקופות ארוכות,
בשיחה אחת הכל ממשיך בדיוק מהמקום שזה הפסיק,
כאילו עבר מקסימום שבוע מהפעם האחרונה שדיברנו.
הם שמורים בעטיפה של צמר גפן ורוד במקום הכי מוגן בתוכי...
הם תמיד יהיו,וכל חוויה איתם חקוקה לעד.
אלו האנשים שלא משנה מה,תמיד יהיה ניתן לסמוך עליהם,הם תמיד יהיו שם בשבילי ואני אני אהיה שם בשבילם.
מן נוסחה הדדית כזו שלא משתנה,אטום .
הם מאלו שאני יכולה להצביע אליהם ולומר:מכם למדתי,צמחתי,כעסתי,בכיתי,אהבתי והכי הכי
קיבלתי..
קיבלתי אותי דרככם,וקיבלתי אתכם דרכי
בצורה מלאה.
עד היום מקבלת.
יש לי סה"כ 3 אנשים כאלו בחיי..
והם האוצר הכי גדול שלי.
אפילו שלעיתים מעפנה שכמותי שלא יודעת לשמור על קשר שוכחת לטלפן ...
יחד עם זאת תמיד הקשר מתעורר מתרדמת כמו דב חורפני
ומלבלב מחדש עם בואו של אביב.
ואין כעס,אין תירוצים,כלום...
פשוט חברות אמיתית.
היא נמדדת במקום המקבל....
זו חברות בשבילי,במקום שאין שפיטה,ואולי זה נשמע מתייפיף,אבל שמה זין ..
ככה אני מרגישה עכשיו,אחרי שיחה עם אהוב לב שפשוט הכניס בי פרפרי אושר קטנים,דלק עד לשיחה הבאה שאין לדעת מתי תגיע.
כ"כ כיף לי לדעת שיש לי אותם בחיים.
אז אתמול אמרתי שאני לבד???
היום אני אומרת
אני לא לבד...
גם כשאני מרגישה כך לעיתים.
"המתנדנדת בע"מ."
קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות...
קולולושששששש...
לילה.
לפני 19 שנים. 7 באוגוסט 2005 בשעה 22:52
