מבבלגת לעצמי את השכל

ככה הוא...
הירח
מדי חודש,כל יום בחודש הוא חושף עוד נדבך זעיר מאורו, מזריח וזורח בתוך עומקו של הליל,
בשקט.
ככה הוא
משקיף עליי כל לילה מלמעלה ומזכיר לי שיש עולם בחוץ.
מזכיר לי שבדיוק כשם שהוא מתמלא, כך גם הרחם שלי מתיירח,מתמתח,מתמלא.
כשהשמיים מאירים בחחוזקה,בדיוק ביום שבו הוא מלא, בדיוק אז,אני מתחילה לדמם...
מתרוקנת מחדש,מתנקה.
וכמה שאני מתיפייפת לפעמים.
ככה הוא
הירח.
כשהוא מלא
המחשבות שבי מלאות,צפות,לא נותנות לי מנוח
השינה לא מגיעה,העייפות מכלה אותי
והמח כ"כ ער מפנים,הדופק צף והלב נוקש על דלת חזי..

אני עייפה ומשעמם לי
וזו התוצאה.
יופי לי
מבבלגת על ירחים..