מבבלגת לעצמי את השכל

בימים האחרונים , עם כל הפעילות שלי,בין לבין בשעות הלילה המאוחרות ]שוט חשבתי
חשבתי כמה שלעיתים יש לי ימים כ"כ מיותרים ותפלים,אני מסוגלת להושיב את עצמי יום שלם מול מסך מנוכר של מחשב ולבהות במילים,משלה את עצמי שאני עושה אם עצמי משהו,יושבת בשקט בשקט עם מוסיקה ברקע שמכניסה אולי טיפה של תנועה בחלל האוירה
ככה,בשקט.
ואז בלילה...ממש לקראת אשמורת ראשונה כל הגוף שלי מתעורר,בוער,פתאום יש לו חשק לעשייה,אבל עמוק בתוך העיסה הנוזלית של המח אני יודעת שכבר מאוחר מדי לקום ולעשות משהו....הרי גם ככה היום חדש מתקרב. מאוחר מדי
אז אני נשכבת במיטה וכועסת על עצמי :"טיפשונת,ביזבזת לך עוד יום על כלום."
אז נחזור לימים האחרונים,שבהם עליתי על גל של עשייה,ממש בזמן הגלישה עליו, הרגשתי כמה שטוב לי ,כמה טוב לעשות,גם אם אני מתעצלת לפעמים, יחד עם זאת גם מגיע הצורך לישון כמו שצריך . מדוע? כי היום שלי היה גדוש,פורה,לכן אין צורך להשלים חסכים בלילה.
המחשבות לאחרונה מתעסקות בלחוות. כמה שיותר.
למצוץ את החיים,לטעום כאוות נפשי, לשחרר כמה חומות ,לפרוץ קדימה. (בקרוב מדי הלוחמת שלי מוכנים).
הישיבה הממכרת הזו מול המחשב מתחילה להתפוגג לאיטה (יפה,איזו סטירה,מעניין מה אני עושה עכשיו)
אבל הכל יחסי אמרו פעם , לא?,אני כבר לא מבלה את רב יומי מול המילים,אלא נוטה להוציא אותן לאוזניים אמיתיות,כאלו ששומעות בעזרת גלי קול ..

טוב חייבת לזוז.
שירבוטי מילים בבלוג,היום הוא על תקן יומן אישי.
סיפורים והגיגים מול עצמי.(למי אני מסבירה את זה בכלל?!)

טוב יומני היקר.
אני הולכת,עפה,אצה,רצה טסה.