שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבבלגת לעצמי את השכל

על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.
לפני 15 שנים. 31 בדצמבר 2008 בשעה 22:32

בעיניים עצומות אני נפקחת אל החיים
מתחברת אל החופש במרכז הבטן שלי,
נזהרת,זוהרת,מזדקפת.


שני סוגי אורות:

השמש בחיי מאפשרת לי לראות את העולם בבהירות ויזואלית,מפרידה וחותכת את החיצון,אל מה שמחוצה לי ,אל מה שנתחם ע"י חוש הראייה הסובייקטיבי שלי

הירח בחיי מאפשר לי להיכנס אל מחוזות שחורים ולא מפורדים ,מעורבבים אחד בתוך השני באחדות החשיכה.שם הראייה הפנימית שלי מתחדדת,נאספת,מתאחדת אל הפנים,אל ההקשבה,אל המקור


כשם שמבט אל השמש יכול לסנוור,כך אני יודעת ששיעבוד לעולם המואר מסוגל לעוור אותי
כשם שמבט אל הירח יכול להזמין,כך אני יודעת שקיימת הזדמנות במקום הזה לראות את האמת.

דואליות.


electro-z - את צודקת מאד לגבי זה שהבהירות עלולה להפוך לפח ומכשול.

ועדיין, גם האפילה עלולה ליצור בהירות מסמאת כזו.
דואליות? תמיד ישנה.
איזון? תמיד נדרש.
לפני 15 שנים
sera - כל מקום שיש בו שימוש יתר,הגזמה,קיצוניות מקבל צורה חדה וקיצונית שאכן מסמאת. לא רק בענייני ראייה.

כן,איזון תמיד נדרש,המאזניים מחפשות את קו המשווה כל הזמן,והתנועה שלהן כלפי מטה ומעלה יוצרת את הבאלנס והשינוי.
איזון תמיד נדרש,יתרה מכך,הוא צריך להיות נשאף.
עצם החיים שלנו זה בעצם דיסהרמוניה כלשהי שמתחדשת ומתכלה כלל מאית שנייה ששואפת להתאזן.

שנה מאוזנת ושופעת באושר יקירי.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י