שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבבלגת לעצמי את השכל

על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.
לפני 15 שנים. 4 בינואר 2009 בשעה 3:16

בנוסף לגעגוע לא ידוע שזורם לי בערוצים ביממה האחרונה,
יש בי חווית געגוע נוספת,געגוע מתוק וחמצמץ במידת מה -אליך.
געגוע לא ברור,שדי מצליח לבלבל.
זה הופך לי את הבטן.
בתוך הגעגוע הזה מצטייר לו מעבר חצייה מפוספס.עמדתי בו יותר מדי זמן,הנורה האדומה של הרמזור מזמן כבר נשרפה,ואני בתוך החיכיון פספסתי אותך.
מפחדת להבין שמדובר ב - געגוע. געגוע שמהול באותו רצון להיות שלך.האישה שלך.

חולמת בהקיץ
והחיים חולפים

רגעים קטנים של יקיצה.

electro-z - זיכרי את הצורך בדריכות
שצריך להיות דרוך בכדי שלא לפספס שוב את הרגע שבו העולם מסתנכרן.
לפני 15 שנים
sera - אזכור איש יקר
לפני 15 שנים
korvin - עונג הוא הסוד.
והסוד הוא..להשתתק ולהקשיב,להפסיק לחשוב,להפסיק לנוע ,לחדול לנשום כמעט ,
ליצור דממה פנימית אשר בה כעכברים בבית נטוש מודעויות ויכולות גחמניות וחמקמקות מדי לשימוש יום יומי עשויות להתגלות בעדנה ...
לפני 15 שנים
sera - זה יפה מה שאתה אומר.
מבשר את העונג שבשקט.
לעיתים העכברים הקטנטנים גדלים לחולדות שמנמנות ולעיתים הם כמו פרפרים קלילים.
מצב הרוח מעצב את תגליות הדממה.
הנשימה מייצבת.
לפני 15 שנים
korvin - והסינכרון ...
כבר החל
:)
לפני 15 שנים
sera - מחלחל
מחלל

מחולל
לפני 15 שנים
korvin - מרגישים
חשים

יודעים
לפני 15 שנים
korvin - אל תתני לבטן להתהפך יותר מדי

זה מקשה על האכילה

:)
לפני 15 שנים
sera - היא נרגעה ,חזרה למקומה
נינוחה
לפני 15 שנים
korvin - תענוג
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י