מבבלגת לעצמי את השכל

*
בעבר זה היה בגבולות של עצמאות צפונית,ישיבה בבית משלי,לבד שלא תמיד בוחר את עצמו ,סיגריה שמאדה לי את הריאות באותה מידה שאני מאדה אותה והרבה מילים,המון דיאלוגים,מונולוגים תלתלוגים מה שלא תרצו,עם כל הדמויות שאצורות או עצורות בתוכי-שוב איך שתרצו.
הירח היה יושב לי מול הפרצוף,המטבח היה מכיר רק את טביעות אצבעותיי והמון תגליות,תגליות שהיו מניחות את עצמן לתוך בלוג שהיה מכונת הכביסה,האסלה,הרפש,הנפש,השצף,הקצב. זו הייתה התראפיה השקטה שלי ,הרעש שמבטא את עצמו בשקט,השקט שדרכו מתבטא הרעש...

יש רגעים שבהם אני עוצמת את העיניים,כמו רגע לפני הפיסקה החדשה הזו ואני מניחה את עצמי שם,באותו לבד,באותו צפון,באותו אויר של אקליפטוס שמנשב את עצמו לתוך חלל הבית ואני מסוגלת להיות אותה ילדה-אישה שחווה את עצמה בעולם הגדול,בעולמה הקטן-גדול,בתפאורה הירוקה שאותה היא בחרה לעצמה ואני תוהה באיזו נקודה אני יותר מאושרת,או יותר נכון איפה אני מאשרת יותר את מקומי -שם...אי שם באותה נקודה רחוקה על ציר הזמן,או היום... מהנקודה שבה אני נמצאת היום היכן הייתי רוצה להיות,היכן הייתי רוצה להימצא באמת.

תמיד הייתי אמביוולנטית,תמיד הייתה לי נטייה לשאוף אל האופק מצד אחד ואיפשהו להיאחז בנקודות אושר על הווה ועבר,אין סתירה,רצוי סטירה,כרגע ג ם ליטוף,או ר ק ליטוף יעשו עבודה מופלאה.

בהיותי מתבוננת על אותה אחת באותו בית בצפון הרחוק,כותבת את עצמה לדעת ,יושבת ומדברת עם עצמה דרך מקלדת
בהיותי מתבוננת על עצמי ברגע ספציפי זה,שהיא האותה אחת מהשורה שמעליה -אני באותו הפריים,רק התפאורה השתנתה-העניין הוא שלא רק מבחוץ-זה לא שרק הנוף התחלף מירוק לחום,זה עוד הרבה דברים....
ישנה הסתגלות לכאב שבעבר היה ממוטט אותי,סף הכאב רק מעלה את הקיבולת שלו ומפתח תנגודת ,יש הקוראים(הקולות בתוכי) לזה לב שנסגר,יש הקוראים לזה מצב קיים שיש צורך לא לחיות אותו תחת כאב הנפש,יש הקוראים לזה הדחקה,השלמה,חוסר ועוד הרבה מושגים שמכילים את ההכל ואת הכלום.
לי זה מרגיש התבגרות,עוד סוג של התבגרות שלוקחת אותי אל עבר מקום שאני עוד לא רואה. אני מרגישה שמשהו משתנה בי,מן תחושה אורירית וכבדה גם יחד שמשחקת לי עם נוצה בתוך הבטן ברטט מאוד עדין שכמעט קשה לי להבחין ,אבל אני יודעת יודעת שקורה לי משהו. ויש את הסקרנות,יש את ההקשבה,יש את הסבלנות ויש תהליך שמביא לי תשובות ישר לפרצוף.
יש כלי שיכול לעשות עבודה
הדנא שומר עליי.( גם אותו ניתן לשנות אגב... לא תמיד במודע)

יש איחוי של הדברים,מעבר לגדה אחרת בתוכי נוצרים גם סדקים-זה בעקבות הבצורת-בכולנו יש כנרת כזו או אחרת.
יש קשיון לעומת דברים שמתרככים,יש רצונות חדשים שנולדים אל מול נטישת חלומות שכבר לא רלוונטיים להשקפת עולמי ולבבי,
יש רצון לסדר חדש,מסודר יותר בהיר יותר,נהיר יותר .
יש היכל של רגשות,מחשבות,תנודות שנכנסו ללתוך ערבול שייצור השתנות חדשה שלא מפסיקה לקרות.
נחכה.

יש משהו מאוד אופטימי בלא לדעת
בחיכיון אקטיבי
החיכיון הוא לא כזה כמו שיושבים בתחנה ומחכים לאוטובוס,הוא חיכיון כזה שמתאר יציאה להרפתקה שמזמנת מתנות בדרך.





מרגישה צורך להדליק סיגריה בעודי מתקתקת...
היום באוירה הדרומית כבר לא מעשנים בבית
רק דרך החלון

יש שם מישהו בחוץ????
לפחות נחלוק שמיים