מבבלגת לעצמי את השכל

כשזה מגיע זה מגיע ללא התראה.
כמה נואש להגיד שאין ברירה.
זה עולה ממעמקי האדמה,אפילו היציבות הגאה שלה לא מסוגלת להאמין שההתפרצות קרבה יותר מאי פעם
החום שבקרביים מתחיל להפעיל את הקיטור,הכל שקט מבחוץ,הכל גועש מבפנים.
מתחילה לנשב רוח מבשרת,המזג מכין את עצמו לקראת המפץ
ריח עשן מתחיל לצאת אט אט מהאזניים,הנחיריים כבר נאלצות לנשום את כבדות ההרגשה.הכל עוצר מלכת.אני עולה אל כוכב הלכת
מתחילה להבין שאני במצב
לא קרה לי הרבה זמן
שתיקה מתחילה להרעיש אותי מבפנים,היום זה הרבה יותר מודע.
השליטה מרימה ידיים,כי אין לה כח להחזיק יותר את האדום האדום הזה
לילה מתקרב רק בשביל להאיר ירח,ואני יודעת שהלבנה הולכת ללוות אותי עד הבוקר,אח"כ העיניים יהיו אדומות.כי ככה זה בזמני התפרצות.אין שינה.
אין יותר חזק מתחושת הרצינות.אין גירויים,הכל קופא מהרתיחה הפנימית.
התכלות.
הקיטור עולה עד לפסגת הראש,והלבה שורפת את אש החיים.
הלבה נשפכת,חורכת את השיער
היום זה ידוע שללבה יש זמן מוגבל.
אוטוטו מגיעים המים

אח"כ גם יהיה ירוק.

"זה היה עם בא הסתיו"