מניחה עכבר על מעבדה של צלילים
מנגנת את עצמי דרך צלילים של מוסיקה
רוקדת לי בחדר.
הווליום חודר לתוך הדם.מטיס אותי ישר לתוך עצמי...
חתיכת נחיתת אונס. עוצמה בהפתעה,טיבה של מוזיקה. היא עושה בי שמות כשהיא מגלה לי לחנים חדשים.
גוף מדבר.מחשבות נחות.
דמות חצי עירומה מתעוררת בהפתעה,מפוצצת סקס נוטף ניבטת מולי דרך המראה.מראה לי את עצמי.כמה מוזר.
בדר"כ גברים עושים לי להרגיש ככה.כמעט ושכחתי,אם זו הדרך אז זו הדרך היחידה להזכיר לי את עצמי. ביחידות.
כל השאר משתחרר ממני דרך בלוטות הזיעה. קופצת,משתוללת,מדמיינת אותי משחררת לכל עבר.
הלוואי ושכל זה היה קורה בין עצים חושבת לעצמי.יש להם דרך להעביר לי מסרים חזרה.
השעות חולפות לתוך הערב המאוחר ויש צורך למהול דם באלכוהול.
"רוצה לצאת?"
הנפש דורשת איוורור במחוזות אפלים...
היצר דופק על הדלת,מושך אותי אליו מהמוות שחי בתוכי. מכוון אותי ללכת אליו.אחריו.
מנסה לאמוד את הקצב.
חיה מאולפת.
חייתית.
הזנב למעלה ,הטפרים משוננים ,הכל בהתרוממות.
ההורמונים בעיקר.הם היו מוכרים אותי עכשיו לשטן.
מטשטשים כל מחשבה הגונה.(או הגיונית.מה שתבחרו.)
וטוב שכך.
הערב זורם כמו מפל בגשם שוטף.
נביעה נובעת ממני והלאה.
אני מרגישה יפה.
אני מריחה אותם...
מריחה אותם מריחים אותי
נושמת את העונג לתוכי.
איזה כיף שיש חושים.
מזל שיש מח לסנטז את ההבנה הזו.
אני חדורת מבטים. כל זוג עיניים מתבונן יוצר בי חור.
אני מחוררת.
על תקן מסננת.
מעולם לא חשבתי שאהנה להיות מסננת.
זה מדגיש לי חור אחד גדול.
ולא זה שבין הרגליים...
העורמה חוזרת אליי כאילו מעולם לא הלכה
מניפולציות מבטים הופכים עבורי למשחק ואני מרגישה כאילו שרביט בידיי.
ממלכת אגו מטופש עושה לי להרגיש מלכה.
התזמורת מנגנת וכל אחד המנצח של עצמו
סרט שלי... סו פאקינג וואט.
זה מציף אותי .
מזכיר לי ששום דבר לא באמת נגמר.
אולי אפילו מעולם זה לא התחיל.
אולי.
חשבון הנפש הבא יגיע עם ההליכה הכאילו נונשלטית לשירותים.
ככה בחצי עמידה,מכוונת את הנוזלים שנשטפים ממני לתוך האסלה
הכל טמא שם.
הכל צמא פה. כלומר בי.
דלתות נטרקות,צעדים נבלעים בתוך הערפול. אני בוחרת מה קיים.כל השאר לא מקבל חיות בעולמי.כלומר לא באמת קיים.
ותוך כדי תוהה ,תוהה,אולי טועה.
בדרך.
בסופו של דבר עיצבתי לי את הערב בדיוק כמו שרציתי.
בלוטות הזיעה שלי פולטות ויסקי עכשיו
כל השאר...
שלי.
ממודר.
מהודר.
מסודר.
מטוהר.
טיבה של אשליה למרגלות האלכוהול.
יחי.
לפני 14 שנים. 1 בפברואר 2010 בשעה 1:47