מבבלגת לעצמי את השכל

התנאים הטופוגרפיים של השטח ניבאו דמיון של עמק הירדן
ההבדל היחידי היה בעוצמה.
מופע ווקאלי של משק כנפיים.
אני הייתי למעלה. בפסגה שמעל הפסגה. כאילו מרחפת,אבל עם תחושה שהקרקע לא פסחה עליי בכח משיכתה.
היית שם בהוויה.
אתה תמיד שם כשמדובר בבעלי כנף.
זה היה לי נעים לדעת שאתה כ"כ מתלהב מהמראות שנוגעים בי עכשיו.
זה היה מחשמל להרגיש שאתה כ"כ שם ושאתה בעצם רק בתוך הראש שלי.
בתוך כל מה שקרה שם חשבתי רק עליך.
הייתה שם אמירת שלום.ביטוי געגוע מודחק.
הנשר עבר. ראיתי את גבו.
כן...הייתי גבוהה
התחושה הזו של ההתפעלות...,נעצתי בה בציפורניים שאין לי.
מישהי או מישהו היו שם לצידי.אני לא זוכרת,או לא יודעת לומר.
מרחוק ראיתי אלפי נקודות לבנות בתנועה.
נקודות חגות בצורת ספירלה,דואות על משבים חמים של אויר.אלו היו יונים לבנות

נאלמתי מהמראה.
צעקתי בהשתנקות לבבואה שליוותה אותי שאני רוצה להיות בתוכן,איתן,שיעטפו אותי.
ריחפתי אל כיוונן,שוב,לא באויר.צמודה לקרקע אבל לגמרי מרחפת.
הפריים הבא היה החזק מכולם
לא היה מעבר.זה קרה פתאום.
העיניים שלי הביטו על מרא?ה נוזלית שהייתה לא פחות ממכרת ממה שקרה בגבהים.
אגם מים בדיוק כמו הכנרת ביום טוב שלה.
כסוף ומנצנץ.פלטה ישרה.כאילו היה קולט שמש ענקי.
במצמוץ הבא כבר הייתי בתוך המים.
איזו תחושהההה.
נייחת וכ"כ נינוחה.רק עמדתי בתוך המים,מתנועעת לפי מקצב גלי שקט.רק המים עכשיו.בקושי יש אני.
רעש דק הסית אותי,זה היה קורמורן שהחדיר חדות לכל התחושה העגולה הזו,הוא נגח במקורו 4 פעמים בגבול הבלתי נראה בין המים לאויר.ארבעה מעגלי אדוות הצטיירו להם,ואני לא יכלתי שלא להתרגש שזה הצליל היחידי שאני שומעת. אין רעש.יש צליל.וגם הוא שקט ביופיו.
נשארתי שם בתוך המים,שוב-כשאותה בבואה לצידי,שומרת עליי או סתם מארחת לי חברה
לא רציתי לצאת.לא רציתי לצאת. לא היה לי בשביל מה לצאת מהמים.תחושה הרמונית כ"כ.אין זמן,אין קיום אחר חוץ מקיומי עכשיו בתוך המים.
מעבר להנאה הייתה שם השרדות.אם לא אשאר במים אני אמות מצמא.
צמא לתחושה הזו שאני חווה עכשיו.
לא הזדקקתי לאוכל
לא הזדקקתי בכלל.
רק הזדככתי.
הערב ירד
ובפריים הבא כבר אכלתי חומוס.

התעוררתי בהירה
כן ירבו.