לפני 12 שנים. 11 במרץ 2012 בשעה 18:18
אוהבת כ"כ לסיים בלחישה.
שליטה וחוסר שליטה מתנשקים בלשון רטובה ומתערבלים במיצים של עצמם.
כל יום הוא בחירה מחודשת באיזו צורה להלביש את החיוך על הפנים.
בעיקר לפי הדופק האדום.
אספתי את הדברים שעושים לי טוב והנחתי במזוודה.אולי גם במזווה.
שכחתי המון,הגיע הזמן להיזכר.
מי אומר שזה רע?
מי מחליט....
מה...
את
והוא.
האם אמצא את הדרך חזרה?
היופי שבאומנות הוא שהכל יכול להישמע למיליון פנים.
הכל בעיני המתבוננת.