מבבלגת לעצמי את השכל

מילים...
אוהבת אותן
הן שפה משותפת לכולנו שמאפשרת לנו לשלוח חבלי מחשבות אחד לשני..
לעיתים הן לא מצליחות להכיל את כל הרטטים שעוברים בנו,
לעיתים הן מתגמדות וקטנות לחוסר משמעות מוחלט
לעיתים טוב לשתוק אותן-ככה הן הכי יפות,
ולעיתים הן עמוקות עד כדי ביטוי מדויק וצורב נשמה.

אז היום בא לי להתעסק במילה סבלנות..
שאוצרת גם את המילה סבל..
האם יש סבל בסבלנות?
פעם שמעתי פתגם האומר כי "הסבלנות מרה אך פירותיה מתוקים"
יש סוג בסבל הסבלנות שאני מכורה אליו
אותו חיכיון שגורם לי להתבשל ולהתבוסס במיצי הסבלנות ,שיכול לפוצץ לי את הנימים הכי קטנטנים שלי ,שיכול לגרום לי לחרוק שיניים באיפוק עד כדי כאב גוף.
זה הסבל הכי מתוק שיש... "להסתבלן " לי ולקבל את התמורות ,לחשוב בדיעבד כמה היא השתלמה לה הסבלנות הבלתי נסבלת הזו .
אני מסוגלת להיות סב?ל של סבלנות לעיתים ולהרגיש את המשא הכבד על הכתפיים במלוא עוצמתו ועצמיותו...למה עצמיותו? כי להיות סבלני זה רק בינך לבין עצמךזה אותו מקום בתוכך שיש מאבק,מאבק בריא כזה...שלא שובר את הכלים,ואל לי להתבלבל עם איפוק-לא בזה מדובר.

***
הלילה אני בסבלנות
מחכה שהשמש תפציע,כדי שאוכל לבדוק מה קורה שם
איפשהו בעמק הפיות ,איתי ועם...

****

מחכה
בסבלנות.




ששששששששש